טאי צ'י רוחני

האם יש רוחניות בטאי צ'י?

בסופו של דבר כשאנו מתרגלים טאי צ'י, מה אנו מתרגלים? -אנו מתרגלים את הגוף. אנו מבצעים את תבנית התנועה דרך הגוף שלנו. אם כך, אפשר להתייחס לטאי צ'י כאל סוג של התעמלות או פעילות גופנית ותו לא. אולי פעילות מתוחכמת מעט יותר מסתם התעמלות, אך עדיין פעילות גופנית. אפשר גם לומר שאין הבדל גדול בין טאי צ'י לבין שיטות אחרות העוסקות במחשבת הגוף כמו פלדנקרייז, פילאטיס ואולי אפילו סטודיו סי.
מה בכל זאת יש בו בטאי צ'י שמוציא אותו מתוך קטגוריה זו של אימון גופני ותו לא?
מה שמגדיר יותר מכל את הטאי צ'י הנה העובדה שיותר משהוא עוסק בתרגול הגוף הוא עוסק בתרגול ה"צ'י". הגוף הנו האמצעי דרכו ניגשים לדבר הזה הנקרא "צ'י".

שוב פעם צ'י? דשנו לא פעם בנושא זה ולא ממש הגענו לידי הבנה. אך אין מה לעשות. כל עוד נתרגל טאי צ'י או צ'י גונג או אמנויות לחימה סיניות אנו עוסקים בצ'י.

אבל זהו פרדוכס מעניין –  הרעיון של צ'י נמצא מעבר ליכולת התפיסה שלנו ובכל זאת אנו יכולים לטפל בו, להתייחס אליו ולהשתמש בו כמו ברפואה סינית מסורתית, למשל.

המטפל ברפואה סינית יכול לדעת לבטח דבר אחד בלבד: אם הוא יפעיל את  ארגז הכלים שלו – תתרחש במטופל ריאקציה. הצ'י של המטופל יגיב. אך האם ריאקציה זו הנה בכיוון הנכון או לא? על כך אין למטפל תשובה. הוא אינו יודע. הוא צריך להמתין ולראות איך יגיב המטופל. נכון – לרשות המטפל עומדת מערכת מפותחת של שיטות אבחון וכמות מרשימה של רשומות סטטיסטיות המסכמות שנים של ידע נצבר. הוא יכול על פי רשומות אלה להתאים לסימפטומים של המטופל סט טיפולי ספציפי מאד. אך בסופו של דבר, המטפל לא יודע מה קורה ולמה זה קורה. אין ידיעה, בודאי שאין ידיעה ישירה. יש רק השערות. כל מטפל על פי השראתו והבנתו.

הצ'י נמצא ברמת קיום שהנה מעבר להבנתנו.
ואולי זו בדיוק הנחמה שמציעה הרפואה הסינית: הנה לפנינו דבר שהנו נשגב מבינתנו ובכל זאת אנו יכולים להשפיע עליו ולעבוד איתו. אך האמת היא שאין אנו יודעים עליו ולא כלום.

אם כך, השאלה הרלוונטית הנצבת בפני מתרגל הטאי צ'י הנה:

מה אתה עושה כשאתה לא יודע כלום?

והתשובה הרלוונטית:

כלום!

האם יש יותר רוחני מזה?

בפעם הבאה כשאתם זורמים בתוך הקאטה, נסו להיות בדיוק בתוך זה: כלום!

מה אתם הולכים לפגוש שם?