נחיתה בארץ הפילוסופיה הסינית אינה דומה לנחיתה בארץ הפילוסופיה המערבית. אין אנו נוחתים בקמפוס אוניברסיטאי בו מרצים מזוקנים עושים דרכם לאורך שבילים מרוצפים, גם לא בחדר מאסטרנטים גדוש צעירים צמאי דעת, ואף לא בחדר ספרייה מבולגן, ספוג ניחוחות טבק, שרי וטפטים ישנים. אנו נוחתים אל לב ליבו של שוק הומה שבמרכזו כיכר. ובמרכז הכיכר עמוד נישא ובראשו שלטים המצביעים אל רוחות השמים ועל כל אחד מהם אחת – "דרך". רבות הן הדרכים אך כולן יחד מציגות בצורה מעשית את האופן שבו על האדם לנהוג כדי לחיות בהרמוניה עם עצמו ועם העולם. הדרך מעבירה אותנו בשלום את מימד המסתורין הקיים בעולם גם אם אין אנו מבינים לאשורו מימד זה, ממש כמו מפת דרכים המבואה אותנו בשלום למחוז חפצנו. עבור הפילוסופיה המערבית המסתורין הוא אתגר הממתין להבהרה. עבור הפילוסופיה הסינית הוא כורח. המסע דרכו מקדם, מזכך ומרומם. הטון העיקרי המאפיין את הפילוסופיה הסינית הוא שיפור-עצמי” או טיפוח-עצמי, xiu shen - self cultivation. תפקידו של הפילוסוף הסיני הוא להתוות דרך זו בצורה מעשית כדי שבני האדם יוכלו לאמץ אותה ולחיות את חייהם באופן מיטבי.

ייחודה של הפילוסופיה הסינית

המאפיין הבולט של מסורת הפילוסופיה הסינית הוא שבמהותה אין היא עיסוק אקדמי או תיאורטי גרידא אלא מפעל מעשי לכל דבר. הפילוסופיה הסינית מהווה מעין מדריך ישיר ל"לימוד של החיים" והעיסוק בה הוא אמצעי לתרגל "דרך חיים" שאדם בוחר לעצמו וזאת כדי לטפח ולשפר את אשר הוא – הווייתו, אופיו ואישיותו.

השאלה המרכזית בפילוסופיה הסינית היא: דרך זו מהי? או, במילים אחרות, מהו ה"דאו" (Dao).

"דאו" – מילולית: דרך, נתיב, אך גם אופן התנהגות, גישה ושיטה, כלומר האופן שבו אני הנו מה שאני. בשפה הסינית פירושו גם לתאר או לספר. בפילוסופיה הסינית יש ל"דאו" גם משמעות מיסטית כאותו מקום או מצב הנמצא מעבר להשגתנו וממנו נובע כל מה שיש, כל הקיים סביבנו (ריבוא התופעות).

תפיסה זו המאפיינת את הפילוסופיה הסינית שונה מזו השכיחה באוניברסיטאות לפיה פילוסופיה הנה דיסציפלינה תיאורטית וההשתקפות הפילוסופית נמצאת בשולי חיי היומיום המעשיים.

רעיון דומה לזה של הפילוסופיה הסינית אנו מוצאים ברעיון של הפילוסופיה כ"אמנות החיים" שהייתה רווחת בתקופה היוונית/רומית העתיקה, והתבטאה במיוחד במשנתו של סוקרטס. המוטו שלו: " חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לאדם לחיותם" (the unexamined life is not worth living) מצביעה על כך שמה שצריך לעמוד בפני מבחן וחקירה הם ה"חיים" גופם, יותר מאשר תיאוריות או שאלות של "ידע" ו"הנחה".

לאחרונה זוכה תפיסה שכזו לתחייה מחדש בתרבות המערבית ולראייה ההתעניינות ההולכת וגוברת בפילוסופיה השוואתית בו נלמדת הפילוסופיה הסינית במקביל לפילוסופיה הקלאסית תוך הדגשת הקווים המשיקים ביניהם


לכל המאמרים על הפילוסופיה הסינית

38

מבוא פשוט לפילוסופיה הסינית

על ההבדלים המהותיים בין מזרח למערב

האם קיים פער תרבותי בין מזרח למערב? עד סוף התקופה הקולוניאלית נחשב האדם מן המזרח שונה במהותו מן האירופאי, שונה ונחות. דומה היה המצב גם בקרב התרבויות האסייתיות. מערביים נתפסו כזרים מאיימים ויוחסה להם גלריה שלימה של תכונות דמוניות ונחיתות מוסרית.
עם התקדמות המהפכה הטכנולוגית ותהליך הגלובליזציה שבא בעקבותיה, הפכו המגעים בין מזרח ומערב לאינטנסיביים יותר וחשפו את הפערים התרבותיים במלוא עוצמתם. אולם, פערים אלה לא עמדו בלחץ האינטרסים הגלובאליים שרק הגבירו את הצורך למצוא גשר שיחבר מעליהם ויאפשר שיתוף פעולה וניצול הדדי מוצלח ככל האפשר בין הצדדים. משני צידי העולם טרחו מומחי אקדמיה להבין את ההבדלים התרבותיים ולנסח אותם ב”מילונים” וספרוני הוראות כדי שפוליטיקאים, מדענים, כלכלנים, יזמים ומובילים חברתיים משני הצדדים יוכלו לשבת יחד אל שולחן אחד בלי לצאת מהכלים. חוסר העקביות התרבותי בין מזרח למערב לא הצטמצם בהרבה אלא ששני הצדדים למדו לחיות עימו דרך “התאמות” תרבותיות נרכשות שאפשרו סוג של דיאלוג ביניהם.
יתכן שיבוא יום ופערים אלה כן יצטמצמו ואולי אפילו ייעלמו כליל בתוך תת תרבות חדשה סינו-מערבית או אסיה-אירופית.

לתלמידי האמנויות שמקורן במזרח אסיה עדיין רלוונטית מאד היא השאלה: האם יש לנו סיכוי לרדת למהותן של תורות מזרחיות אלה ולתפוס אותן במלוא משמעותן, בדיוק כמו שיש לסיני או מזרח אסייתי? האם חלק ניכר מאמנויות אלה אינו אלא תלוי תרבות, כך שאנו, בני תרבות אחרת, אין לנו סיכוי לרדת באמת לעומקם?
יתכן גם כי הבדלים אלה אינם אלא מסיכה חיצונית בלבד המעניקה משמעות להלך רוח תרבותי מקומי אולם אפשר גם בלעדיה. בסופו של דבר בשני העולמות מהלכים יצורים הנקראים בני אדם.
שאלה זו שהיא בלתי פתורה עדיין ומעסיקה לא אחת תלמידי אמנויות לחימה סיניות באשר הם.