ההנחה
אם האדם הוא תבנית נוף ייחודית, הרי המטפל ברפואה סינית הוא הגנן. תפקידו של הגנן לטפח נוף זה. על ידי השקיה מבוקרת, דישון נכון, טיוב הקרקע, עישוב ותיחוח, התחשבות בעונות השנה וצרכי הצמחים, דואג הגנן שהנוף יהיה במיטבו כל הזמן. הגנן אינו אמור להיכנס לפעולה אחרי שהצמחים כבר הוכו כימשון, העלו פטרת או נאכלו על ידי כנימות אלא להקדים תרופה למכה. בטיפולו המסור הוא מונע מראש מצב זה וכך שומר על “סדר הדברים הטבעי” – “הדרך הטבעית”.

“ההגנה על הסדר במקום תיקון אי הסדר הוא העיקרון היסודי של החוכמה. ריפוי המחלה לאחר שהופיעה, כמוה כחפירת באר מים לאחר שאדם נוכח שהוא צמא” (ניי ג’ינג)

שדה הפעולה
מצבו ובריאותו של נוף הגן הינו תוצאה של יחסים נכונים ותקינים בין חלקיו השונים: שיחים, פרחים, עצים, שבילים, נחלים וברכות, מבנים, ביתנים וספסלים. כל החלקים האלה מייצגים שלם. כל החלקים אלה אחוזים בתוך תשתית תפקודית אחת, מעין מסגרת פעולה – “מטריקס”. תשתית זו נקראת ברפואה סינית –  “צ’י”

שמירת הסדר והבריאות של המערכת מתבצעת דרך תשתית זו, דרך ה”צ’י”, וזאת הן מפני שקל, יחסית, להשפיע עליו והן מפני שנוכחותו טוטלית – הוא נוכח בכל מקום ולכן השפעת המטפל עליו יכולה להגיע מכל מקום ולכל מקום.

“הרופא הנחות מטפל במחלה עצמה. הרופא הבינוני דואג למחלה הממשמשת ובאה. הרופא הנעלה מונע את המחלה מראש.”

“צ’י” עובדה שאין לה ראיה
למרות שאין שום תשתית ראייתית לקיומו או לנוכחותו של ה“צ’י”, מבחינת הרפואה הסינית עובדת קיומו אינה תיאורטית כלל אלא נתפסת כממשות לכל דבר, ממש כמו הדם הזורם בורידים, הנוזל הבין תאי בתנועתו או זרם החשמל הביואלקטרי לאורך העצבים. 

ל”צ’י” יש ערוצים מוגדרים וקבועים בהם הוא נע לאורך הגוף, תפקודים ואיכויות על פי האברים הפנימיים אתם הוא מתקשר, ותהליכים קבועים של התמרה לפיהם הוא מתקדם ומתפתח.

לכן, כשאנו מדברים על סדר ואי-סדר אנו מתכוונים, בראש וראשונה, לסדר בזרימה הזו של הצ’י. האם הוא זורם כסדרו? האם הוא נמצא במקום הנכון ובכמות הנכונה? האם הוא נע בכיוון הנכון ועם המאפיינים הנכונים?
לחלופין, אי-סדר פירושו שזרימתו אינה תקינה וכמותו ואיכותו אינן במידה הרצויה ונוכחותו אינה במקום הנכון.

1. אבחנה – תיאור מדויק ככל האפשר של אי-הסדר

מטופל שמגיע למרפאה מגיע בראש וראשונה כדי לדווח על אי סדר. הוא בא כדי להתלונן בפני המטפל כי תבנית הנוף אינה כתמול שלשום וכי ארעה הפרה חמורה של הסדר ההרמוני ה”טבעי” בגן.

תפקידו של המטפל הוא לגלות את הגורמים לאי סדר זה. בתפקיד זה דומה המטפל יותר מכל לבלש חוקר. תפקידו לקחת את המידע שמעניק לו המטופל, ולהפעיל כלים וטכניקות משלו כדי להוסיף ולדלות כמה שיותר ראיות, עובדות ונתונים ובעזרתם לבנות תמונה כמה שיותר מדויקת של המטופל ומצבו הנוכחי. בעזרת תמונה זו יוכל המטפל להבין כיצד להשיב את הסדר על כנו.

2. אמצעי האבחון

צפייה. מלאכת האבחון או מציאת וחשיפת הראיות ה”מפלילות” מתחילה מיד עם כניסתו של המטופל לקליניקה. ידוע הסיפור הקלסי על המטפל הסיני הממקם את השולחן בקצה המרוחק של חדר הטיפולים כדי לאלץ את המטופל לכתת רגליו ולחצות את כל החדר. עד שזה הגיע אל שולחנו, דרך אופן הליכתו, יציבתו והקונסטיטוציה שלו, יש כבר למטפל מושג בסיסי על מהות הבעיה.

תשאול. משהתיישב המטופל לפני המטפל מגיע שלב התשאול שבעל-פה בה ינסה המטפל על ידי שאלות מנחות להבהיר את מהות הבעיה כמה שיותר. שאלות אלה עשויות להיראות תפלות ולא ענייניות בעיני המטופל אך המטפל, בתפיסת המערכתית של הרפואה הסינית, יודע את הקשרן גם אם הוא לא גלוי לעין. למרות שהתלונות עשויות להתייחס לאזור גופני מוגדר, הרי הבעיה נוכחת במקומות נוספים בגוף על פי הקשרן התפקודי בעיני הרפואה הסינית.

התבוננות. תוך כדי תשאול ימשיך המטפל ויתבונן היטב במטופל ויחפש אחר סימנים מסגירים נוספים כמו ארשת פנים, גוון הפנים, סדקים, כתמים וצבעים במקומות שונים, החל מהפנים וכלה בציפורניים, תחושת העור, מצב העור, מראה הפתחים (פה ושפתיים, עיניים, אף)…

לאחר התשאול תבוא בדרך כלל בדיקה פיזית העשויה להיראות תמוהה למדי. למשל:

קריאת דופק. המטפל יניח בעדינות את קצות אצבעותיו על פרק יד המטופל וימדוד איכויות שונות של הדופק שלו, בעמדות שונות על פרק היד. איכויות אלו ייצרו סיפור משלהן על מצב המטופל. 

צפייה בלשון. המטופל יתבקש להוציא את לשונו. המטפל יבחן את אורך הלשון, המבנה שלה ועובייה, הטקסטורה שלה; הוא יחפש על פניה הבדלי גוונים וצבעים, יבחן את מצב החיפוי שלה, ועוד.

חלק מהמטפלים עשויים להשתמש באמצעים נוספים כמו התבוננות ביציאות (שתן וצואה): מראה, צורה, טקסטורה, צבע, ריח… 

בסופו של התהליך יקבל המטפל תמונה ברורה על אי-הסדר אצל המטופל. על פי תמונה זו יוכל המטפל לתאר את אופיו של אי הסדר, להבין מה הם הגורמים לו, ולהחליט כיצד אמור הוא להשיב את הסדר על כנו.

3. טיפול ברפואה סינית

זהו השלב הפעיל בו מפעיל המטפל את האסטרטגיה הטיפולית שלו.

לרשות המטפל עומדים ארבעה תחומי פעולה:

  1. טיפול פאסיבי (דיקור, אקופרסורה, צ’י גונג רפואי). נקרא פאסיבי מפני שהמטופל אינו עושה דבר אלא שוכב פאסיבית על שולחן הטיפולים ומתמסר לטיפול המטפל.
  2. טיפול פאסיבי למחצה (טווינה, שיאצו). פאסיבי למחצה כי האמצעי הטיפולי האסרטיבי דורש מהמטופל להגיב.
  3. טיפול אקטיבי למחצה (תזונה, צמחי מרפא). נחשב אקטיבי למחצה היות והמטופל נדרש לפעול – לפקח על תזונתו על פי המלצת המטפל או לצרוך באופן סדיר צמחי מרפא.
  4. טיפול אקטיבי (טאי צ’י, צ’י גונג) נחשב אקטיבי כי המטופל נדרש לפעול ולתרגל בביתו בהתאם להוראות המטפל.

med 13המטפל עשוי ללמד בעצמו את המטופל לבצע תרגילים מסוימים מתוך שיטות התרגול המגוונות של הצ’י גונג או חלק מהמנחים של הטאי צ’י. הוא עשוי גם להמליץ למטופל בתוקף להצטרף לקבוצת תרגול. תרגילים אלה השמים דגש על צירוף של קשב, צורה והרפיה ישפיעו עמוקות על היבטים שונים של הצ’י בגוף המטופל ועשויים לתרום מאד להשבת הסדר על כנו. כאן המטופל הוא האחראי הבלעדי על הטיפול והצלחתו. אלה נתונים לחלוטין בידיו. זה היתרון אך גם החיסרון של שיטת טיפול זו. 

med 12המטפל עשוי להציע למטופל שינויים בתפריט המזון שלו. הוא יקבל מהמטפל המלצות לגבי סוגי מזון מועדפים שעליו להגביר את צריכתם ולחלופין סוגי מזון אחרים שעליו להקטין את צריכתם או אפילו להימנע מהם לגמרי.
לצ’י שבגופנו שני מקורות: האוויר שאנו נושמים והמזון שאנו צורכים. אנו תלויים לחלוטין בחסדיו של המזון: האם הוא עשיר בחיות וצופן בחובו את הצ’י הנחוץ לנו או לא. בהתאם לתלונת המטופל ואופיו של אי הסדר, צרוף נכון של מזונות נכונים יכול להעמיד את המטופל חזרה על רגליו.

med 11כאן המטופל נדרש לפעול באופן ממשי ולקחת אחריות מלאה למימוש ההליך הטיפולי הזה. המטופל נדרש להוסיף לדיאטת המזון שלו צמחי מרפא הניתנים לו על ידי המטפל במרשם. באופן מסורתי צמחים אלה ניתנים טריים, ולרוב מיובשים, במנות קצובות אותן אמור המטופל לחלוט בעצמו למשרה ולשתות אותה. כיום ניתן למצוא צמחים אלה גם בצורת תמציות, אבקות או כמוסות. הכנסת הצמחים לגופנו מפעילה ומשפיעה על התנהלות הצ’י בגופנו בכיוונים הרצויים לפי דעת המטפל.
צריכת צמחי מרפא הנה אפקטיבית מאד אך אינה מידית אלא בעלת השפעה מצטברת. היא תלויה לחלוטין בשיתוף הפעולה של המטופל ובמידת האמון שהוא נותן בהליך זה.

med 10אמנם שיאצו הנה טכניקה יפנית אך היא התבססה בעולם המערבי כחלק משיטות הטיפול של הרפואה הסינית. יחד עם זאת, יש לומר כי היא נחשבת לדרך טיפול מפותחת העומדת בפני עצמה הגם שהיא נשענת על גוף הידע של הרפואה הסינית.
בדרך טיפולית זו שוכב המטופל על שולחן טיפולים או, בדך כלל, על מזרן הפרוש על הרצפה. המטפל מפעיל טכניקה של לחיצות אסרטיביות וממושכות בעזרת כף היד, צידי היד, אצבעות, מרפקים ואפילו ברכיים.
גם בשיאצו הרעיון הוא להשיב את הסדר על כנו ולהשפיע על התנהלות הצ’י בגוף המטופל באמצעות מגע ולחץ מחושב על גבי ערוצי הצ’י והאיברים הפנימיים בגוף. 

med 9המטופל שוכב או יושב והמטפל מפעיל על גופו סדרה של טכניקות מגע באמצעות הידיים: לחיצה, דחיקה, הסעה, ומעיכה. הרעיון הוא להשפיע בצורה כמה שיותר נחרצת על התנהלותו של הצ’י בערוצי גוף המטופל. טווינה יעילה מאד כשהמטפל מוצא כי מהלך הצ’י  מעוקב או תקוע.
המטופל, למרות היותו פסיבי, אינו נשאר אדיש תחת טכניקה אינטנסיבית ונמרצת זו ולפעמים אף יורה לו המטפל לבצע פעולות שונות בעצמו בזמן הטיפול. 

med 8המטופל שוכב פרקדן על מיטת הטיפולים. המטפל יוצר קשר עם שכבות הצ’י השונות בגוף המטופל באמצעות ידיו, ללא מגע. הוא גם יבצע אבחון נוסף ויחפש אזורים בעלי פעילות יותר או חסרי פעילות והכל באמצעות חישה דרך כפות ידיו. בדרך זו הוא גם יפעל כדי להשפיע על תנועת הצ’י בגוף המטופל.   

med 7גם כאן שרוע המטופל על מיטת הטיפולים, בדרך כלל. המטפל, להבדיל מדיקור, משתמש בידיו ואצבעותיו כדי להשפיע על נקודות הדיקור. המגע הנו עדין ובחירת צרוף הנקודות למגע הנו פרי המסורת הטיפולית והידע הנצבר. 

Treatment by acupuncture. The doctor uses needles for treatment of the patient.המטופל שוכב פרקדן על מיטת הטיפולים בלי לעשות דבר. המטפל מחדיר מחטים עדינות, עשויות פלדת אל חלד, לנקודות מסוימות על פני העור. המחטים דקות מאד, פחות ממחצית המילימטר והחדרתן אינה כואבת כלל. הנקודות שבוחר המטפל נמצאות לאורך ערוצי צ’י שונים ולכל אחת מהן השפעה שונה. הדיקור משפיע על תנועת הצ’י בגוף המטופל בכיוון הרצוי. המטפל בוחר את הנקודות לפי ההיגיון הרפואי, לפי הידע שהצטבר על אופן השפעתן של נקודות אלו, ולפי מסורות שקבעו המאסטרים לאורך ההיסטוריה.