הרי כבר סבא פרויד קבע שאנו חיים מתוך חיפוש מתמיד אחר המהנה והמענג והתחמקות מתמדת ממה שמביא סבל או כאב.
כתבה תלמידה בתגובה לפוסט “תלמיד צעיר” – “שנים רבות אני מתרגלת טאי צ’י. האם אני אשת טאי צ’י? מה זה
לפני שנים רבות כשעוד הייתי תלמיד צעיר לטאי צ’י, היה לנו בבית הספר מעגל של תלמידים מתקדמים שהיו ראש החנית
השבוע נטלתי לי חירות והסרתי מעלי את אזיקי הטאי צ’י למשך שבוע שלם. שבוע שלם לא התאמנתי כלל. הנה אני
אולם למשה”ח הנ”ל אין שום יכולת להתייחס לנוכחותם האמיתית והמלאה של ילדינו היקרים בבתי הספר.
גם הדרך לצלוח בהצלחה את מסתורין הטאי צ'י אינה טמונה בביצוע התנועות והמתנה שמשהו יקרה.
כלי נגישות