מאסטר מאגו שעבר שם במקרה ושמע אותו, משך אותו לפינה וצעק לו באוזן:
"דבר בשקט שלא ישמעו אותך. עד ששכנעתי אותם להאט, עכשיו אתה בא והורס לי?"
"למה אתה צועק ועוד באוזן שלי" אמר ושפשף את אוזנו.
"מה זה משנה לך אם אני צועק או לוחש"? אמר לו מאגו.
"זה לא נעים"
"ולמהר זה נעים? להציץ כל רגע בשעון: הספקתי? לא הספקתי?"
האמת היא שטאי צ'י בכלל לא עושים לאט אלא בדיוק במהירות הנכונה כדי להרגיש את החיים מתמלאים בתוכן. זו כבר לא שאלה של מהירות אלא של נוכחות.