מה יותר חשוב? התנועה עצמה או התוכן? הספר או הסיפור?
כשאנו נכנסים לחנות ספרים האם אנו קונים סיפור או ספר? לדעתי, אנו קונים ספר ולא סיפור שכן זו חנות ספרים לא חנות סיפורים. אנו בוחנים את המוצר: העיצוב, העובי, הטקסטורה, אפילו הריח, אולי אפילו מי ייצר את המוצר… ומה לגבי הסיפור? הרי אנו מעוניינים גם בסיפור, לפחות כמו בספר!
אנו קונים את האריזה בגלל התוכן, לא? מן הסתם יש גם כאלה שיקנו את האריזה בשל האריזה, יניחו אותה על המדף ולא יפתחו אותה לעולם. אבל אנו מעוניינים גם בסיפור, אנו נמנים על אלה שהתוכן הוא שמושך את תשומת ליבם. תוכן ראוי יזכה לתשומת לבנו גם אם הוא ארוז סתם בשקית נייר חומה ומשומשת, ישנה, מקומטת… מגעילה… עם כתמים… או שלא!?
גם בטאי צ’י חשובה לנו האריזה. אנו רוצים לעשות את הקטה בצורה מעוררת הערכה, בהנחה שאריזה נאה בהכרח מעידה גם על תוכן מעולה. אך מרוב התעסקות באריזה אנו מקדישים פחות תשומת לב לתוכן. מה חשוב יותר? לעשות תנועה מסוימת “יפה” או לשים לב לעיקרון של כיצד אני עושה אותה – האם אני מרגיש נוח ומשוחרר בתוך התנועה, מסוגל להוציא ולקבל כוח לכל כיוון, מחובר היטב לקרקע מתחת ולקודקוד מעל…
או האם הראש שלי נמצא בתנועה או באיך אני עושה אותה?
מה ההבדל?
