הפירוש המילולי של המושג Сhing הוא "קלות". קלות הנה תחושה ברורה של חוסר מאמץ האמורה לאפיין את תנועת הטאי צ'י, גם מצד המבצע וגם מצד המתבונן. מילת המפתח היא – כוח. העיקרון של Сhing עוסק, אם כך, בשאלה של כוח או מידת הכוח בה אנו משתמשים כדי לבצע את התנועה. על הסקאלה הדמיונית בין שתי האפשרויות הנ"ל, היכן אנו ממקמים עצמנו בשעת הטאי צ'י?

המורים אומרים לנו כל הזמן – בלי כוח פיסי, השתמש בכמה שפחות כוח שרירים, וותר על שימוש בכוח כדי לייצר את התנועה. האם אפשר לנהל תנועה ללא כוח בכלל? מובן שלא. ללא כוח הגוף לא יזוז מהמקום. אם כך אנו לא מדברים על שחור או לבן אלא ביחס ביניהם – אנו לא מדברים על כן כוח לא כוח אלא על כמה כוח.
בקלאסיקה נאמר: "כדי לדחוף 100 גרם השתמש ב100 גרם (ולא 1000)". אנו מדברים על מידה. מידה זו משתנה בהתאם לנסיבות, ולכן התנועה שלנו על ציר הכוח הנה תנועה משתנה.

דוגמאות ל Ching:
1. לשלוח אגרוף בעוצמה לעבר קיר ולהיות מסוגל לעצור מילימטר לפני הפגיעה.
2. חתול המשחק עם גוריו. הוא שולח אליהם כף עם ציפורניים שלופות, נאבק עימם בשיניים חשופות, אבל מאחר והוא משתמש בצ'ינג, אינו פוגע בהם.
3. לצעוד על רצפת עץ ישנה בלי לגרום לחריקה.

מתח זה עודף כוח
בנוסף אומרים לנו המורים כי שימוש יתר בכוח גורם להיווצרות מתח מתמשך ברקמות ובשרירי הגוף שברבות הימים כבר אינו מסוגל להרפות והתוצאה היא סטגנציה (עמדון) של תנועת הצ'י בגוף, דבר המגביל ואף מונע את חופש התנועה שלנו (נוקשות יתר, מתח פנימי, Stress) ויתבטא לבסוף במצב מחלה ללא ספק.
ככל שמתח השרירים שלנו נמוך כך תנועת הצ'י חופשית יותר. בטאי צ'י אנו מעוניינים לשכלל ולהגביר תנועה זו ואת המודעות שלנו אליה. לכן הבחירה שלנו היכן למקם עצמנו בסקאלת הכוח הנה כה חשובה.

פירושה המילולי של המילה Man הנה "איטיות". עיקרון זה מתייחס לחוויית הזמן של המתרגל. חווית הזמן או תפיסת הזמן אינה מושג אובייקטיבי. למרות שאת  מהלך הזמן ניתן למדוד, חווית הזמן עצמה הנה סובייקטיבית והשאלה מהו "מהר" ומהו "לאט" יכולה להיות שונה אצל אותו אדם בזמנים שונים שלא לדבר אצל בני אדם שונים. כולנו מכירים הא חוויית הזמן ש"עף" וחווית הזמן "שלא זז". שאלה לגיטימית עבורנו יכולה להיות שאלה כמו: "כמה זמן נמשכת קאטה של שעה"? ברור ששעה, פחות או יותר. ובכל זאת, סובייקטיבית, עבור א' קאטה של שעה עשויה לחלוף כהרף עין ועבור ב' זה עשוי להיות סיוט שנמשך שעות.
על מה ממליץ העיקרון של Man? העיקרון זה עוסק במצב התודעה של המתרגל בהקשר של חווית הזמן. מילת המפתח הנה קשב. מהו הכיוון אליו מופנית תשומת הלב שלי: אל ההתנהלות החיצונית של הגוף בחלל או פנימה, אל המרכז, אל הנוכחות המודעת שלי בתוך התנועה.

ככל שאני קשוב יותר החוצה כך אהיה נתון יותר להשפעת מקצבי הזמן החיצוניים של העשייה אליה אני רגיל בחיי היומיום (או ככל שתגדל המהירות כך אצטרך להפנות את הקשב יותר החוצה אל מה שאני עושה).
ככל שאני קשוב יותר פנימה כך תרד מהירות התנועה לקצב הפנימי, האיטי יותר, של ההוויה שבה הזמן החיצוני משחק תפקיד פחות מכריע (או ככל שתקטן המהירות יופנה הקשב פנימה ממה שאני עושה אל מה שיש).

השאלה לאיזה כיוון תשומת הלב שלנו פונה אינה שאלה של שחור או לבן. אנו מקשיבים גם החוצה וגם פנימה אלא שעל פי העיקרון של מאן תשומת הלב פנימה תופסת מקום מהותי יותר בשעת התרגול. זו שוב שאלה של מידה.
המיקום על ציר הקשב תניע את הפעילות שלנו ממצב של עבודה פנימית ("Quiet Outside – Active Inside) לאמנות לחימה (Active Outside – Quiet Inside) ולהיפך.

ככל שתנועתנו איטית יותר, תשומת הלב פונה פנימה יותר, והעבודה שלנו היא פנימית יותר (Chi Cultivation).
וככל שתנועתנו מהירה יותר, תשומת הלב פונה יותר החוצה והעבודה שלנו היא חיצונית יותר (Martial art).

דוגמאות ל Man
עוף דורס הדואה לאיטו בשמיים בעודו ער לתנועות של טרף אפשרי על גבי הקרקע.
טורף המתגנב לאט על גחונו לעבר הטרף. בתוך חלקיק השנייה הם יכולים לעבור לתנועה מהירה.

איטיות ונוכחות
המורים אומרים לנו כמה שיותר לאט יותר טוב. ואחרי שהתרגלת לנוע לאט, נוע עוד יותר לאט.
ככל שאנו נעים לאט, מידת הנוכחות שלנו בתנועה גדלה. היכולת לשים לב לפרטים הקטנים, גדלה. ככל שאני נוכח יותר בתוך התנועה, אני יכול לשחרר יותר ממשקל גופי אל הקרקע, ולהבחין בתמיכה החוזרת שלה. אם נעצור, באופן שרירותי, בכל מקום שהוא לאורך התנועה, אנו צריכים להיות נוכחים במקום הזה – למצוא את האיזון שלנו – להיות מסוגלים להוציא כוח החוצה ולהכיל כוח המגיע מבחוץ.
על גבי הציר הקשב של פנימה – החוצה, מהיר – איטי, אני יכול לשחק כרצוני. המהירות גם היא אינה אלא כלי לימוד.

הפירוש המילולי של המילה "Yuan" הינו מעגלי או קשתי (הפוך מישר או קווי). עיקרון זה מתאר את אופייה של התנועה במרחב מבחינת הכיווניות שלה. מילת המפתח היא התקדמות.
מאחר והתנועה שלנו יוצאת מתוך המרכז שבבטן, ברור שמסלולה של התנועה חייב להיות מעגלי. זה נקרא המעגל הקטן מפני שמרכזו נמצא בתוכי.
מצד שני, בטאי צ'י, התנועה אינה תחומה סביב גופי בלבד אלא מתכתבת גם עם המרחב סביב. גם פה יש לנו מרכז אלא שמרכז זה אינו נמצא בתוכי אלא מחוצה לי ואילו אני נע סביבו, כמו כדור הארץ הסובב סביב צירו וגם מקיף מרכז מרוחק יותר סביב השמש. זהו המעגל הגדול. המסלול הכללי הוא מעגלי אך בשל מימדיו אני יכול לדמות אותו כסדרה של קווים ישרים, כמו סדרה של משיקים למעגל, נאמר שניים עשר משיקים, אחד לכל חודש. כל אחד מהמשיקים מורה על כיוון מסוים ומתנהג כמו קו ישר. גם הליכה על מעגל הפה קווה אינה הליכה מעגלית פר סה . אני בעצם צועד ישר אך כל צעד "מתעקם" כלפי מרכז המעגל ביחס לצעד הקודם לו.
התנועה של הטאי צ'י מכילה את שתי מערכות הקואורדינאטות האלה. העיקרון של Yuan מתאר את הקשר בין מערכות אלה: תנועה המתקפלת אל תוך עצמה מול תנועה כיוונית שבה כל כיוון מוגדר באופן שונה והוא בעל איכות ואישיות אנרגטית שונה.

דוגמאות לYuan
תנועת האוויר (רוח), גם אם היא קלה, אינה מתקדמת בקו ישר אלא עקלתוני.
סופת משפך כמו הוריקן או ציקלון
תנועת המים. זרמים אינם מתקדמים בקווים ישרים אלא ספירליים.
מערבולת .

המורים אומרים לנו להקפיד על תנועה וצורה מעגלית. לשחרר כתפיים, מרפקים, מפרק כף היד ואצבעות, וליצור תנועות גדולות ונינוחות כך שהגפיים והגוף יוצרים קשתות גדולות.

המושג Yun משמעותו אחיד או הומוגני. מילת המפתח היא זרימה. העיקרון של Yun דן בשאלה כיצד יש להזרים את תנועות הטאי צ'י. על ציר האפשרויות שבין זרימה רציפה, אחידה ומעגלית לזרימה מקוטעת, משתנה, ומרובעת, באיזו דרך אבחר לבצע את התנועה?

המורים אומרים לנו כי תנועת הטאי צ'י צריכה להיות זורמת, אחידה, חלקה, וללא שינויי קצב קיצוניים, כמו מים הזורמים במורד מתון. מים תמיד שומרים על תנועה נמשכת. הם אינם עוצרים את תנועתם לרגע. גם אם נסכור את דרכם הם ימשיכו לנוע ולהתערבל במקום היקוותם.

כאשר אנו לומדים את התנועות בפעם הראשונה, אנו לומדים כל מנח לחוד, ללא רצף. יתר על כן, בדרך כלל, יפרק לנו המורה כל מנח למספר מקטעים וימספר אותם: צמיחה מעלה והרמת ידיים – אחד, שקיעה והורדת ידיים – שתיים וכן הלאה. דרך זו נקראת "לרבע את המעגל" והיא עומד בסתירה, כביכול, להמלצת העיקרון של Yun.
אלא שעצירות או תחנות אלה חיוניות לא רק לתלמיד המתחיל שצריך ל"עכל" את התנועה במנות מדודות אלא גם לתלמיד המתקדם. תחנות אלה חיוניות כדי למקם את התנועה בחלל ולתת לה את הנפח הנכון. בהמשך, לתלמיד המתקדם, כל תחנה כזו מהווה נקודת מוצא לאפליקציות (יישומים) בעבודה עם בן זוג. לתלמיד המתחיל תחנות אלה הן הדרך להטביע את התנועה בזיכרון. על מנת להגיע לתנועה חלקה ורצופה התלמיד אינו צריך לעשות דבר חוץ מלתרגל את התחנות. ברגע שהן תהינה זכורות, ברורות ומובנות, הרצף יופיע באופן ספונטאני בלי שהתלמיד יעשה דבר.

דוגמה: כאשר אני מגיע לעיר זרה, למשל, ויוצא פעם ראשונה מהמלון לטייל לעבר יעד מסוים, אני רושם בזיכרוני תחנות במסלול התנועה שלי – שלטים, בניינים בולטים או חנויות מסוימות. אלה יעזרו לי גם לשחזר את דרכי חזרה. אם אעבור את אותה דרך למחרת איעזר בזיכרוני כדי לאתר תחנות אלה ולמצוא שוב את היעד. ביום השלישי כבר לא אזדקק לתחנות אלה ואנוע באופן רצוף וחלק לעבר מחוז חפצי. אולם, התחנות עדיין יהיו שם, כמו קואורדינאטות על המפה.

תנועת הטאי צ'י הנה מעגלית, חלקה ורצופה אך מכילה בתוכה את התנועה המרובעת המחזיקה את המעגל.

 דוגמאות ל Yun

 סרט שאני רואה מורכב מתחנות – פריימים. אני יכול לראות אותו Fram by Frame או בתנועה זורמת (24 פריימים בשנייה).

תנועה לאורו של סטרוב המהבהב במהירות.

המושג Lin פירושה זריזות או קלות תנועה. מילת המפתח היא שינוי או היענות לשינוי. עיקרון זה של Lin מדבר על היכולת להיענות למצבים משתנים. לעבור מיין ליאנג, מקדימה לאחור, מבפנים החוצה, בהתאם למצב והצורך. על גבי ציר השינוי, בין להתעקש שוב ושוב לבין לשנות גישה, היכן אני ממקם את עצמי?
טאי צ'י הנה אמנות לחימה רכה, אך רכות אין פירושו להיות סחבה לחה כל הזמן אלא להיות מסוגל להיענות לשינויים ולהגיב לנסיבות.
העיקרון של Lin עומד תמיד למבחן בתרגול "פושינג הנדס" כאשר אני נדחף על ידי בן הזוג ומצליח להפוך את דחיפתו על פניה.

דוגמאות ל Lin

דג במים הנע באיטיות אך ברגע שתושיט אליו יד הוא ישנה כיוון ומהירות בזריזות רבה וללא מאמץ.

לוחם השוורים העומד לאיטו מול השור המסתער ומשנה את מיקומו שנייה לפני שהקרניים נוגחות בו.

פירושו המילולי של עיקרון זה הוא להירגע. מילת המפתח היא: נכונות. השאלה היא עד כמה אני נכון לבטוח בעצמי ובטאי צ'י ולהיענות להצעות שהוא מניח לפני. לבטוח פירושו להיות, לממש. על ציר הנכונות, בין האפשרות של לחשוב על הרעיון לבין להיות את הרעיון, היכן אני ממקם את עצמי?

הרגע – Relax, זו המילה שתלמיד הטאי צ'י עשוי לשמוע יותר בכל מילה אחרת. הרגע, היה שקט, אל תתאמץ… זו גם אותה הוראה שהוא יתקשה לרדת לעומקה יותר מכל אחת אחרת ומשמעותה תחמוק ממנו לאורך שנים.
ההוראה הירגע, כמו ההוראה השתחרר, הינה תמיד בלתי רלוונטית. התלמיד המקבל הוראה זו, אין לו מושג ירוק מה לעשות אתה. אין בהוראה זו שום הכוונה מעשית ולכן הנה חסרת משמעות עבורו. היא חסרת משמעות גם מפני שהתלמיד תופס את הרגיעה והשחרור כסוג של מצב. אנו תופסים את הרוגע כמצב, מצב סטטי.
מה זה להיות רגוע? למשל, להיות שרוע על מיטה או כורסה, להתפרקד, לעצום עיניים, להתנתק מהסביבה ולשקוע לתוך נמנום בלתי מחייב.
זו לא רגיעה אלא שינה או מנוחה, במקרה הטוב. אין לזה שום קשר ל לעיקרון של Sung ולא לטאי צ'י. אנו תופסים את הרוגע כמצב שיש לעשות אותו או לחשוב אותו. אבל העיקרון של Sung אינו קשור לעשייה או למחשבה אלא להוויה ולנוכחות, לנכונות להיות נוכח ולחוש את מה שיש כאן ועכשיו.

 כשאומרים לי להירגע אני יכול לנסות לעשות את זה ועדיין זה לא יקרה. אני יכול לנסות לחשוב על זה ועדיין זה לא יקרה. הדרך היחידה שזה יקרה היא לחוש... להיות… למשל, לחוש את משקל הגוף הזורם לתוך כף הרגל ולאפשר לזה להתקיים. לחוש את התמיכה שהקרקע מעבירה אלי דרך העקבים לעבר הקודקוד ולהניח לזה להתקיים. לחוש את המרכז שבבטן, לחוש את התנועה יוצאת מהמרכז אל עבר המעטפת… גם אם רק נדמה לי שאני חש ואני בכלל לא בטוח. רק כאשר אני אצליח לחוש לפחות חלק מהרעיונות האלה, ולהיות בתוך התחושה, רק אז התוצאה המצטברת תהיה הוויה של רגיעה ושחרור.

רק על ידי תחושה אפשר להשיג רגיעה Sung – אין דרך אחרת

דוגמאות ל Sung

נגן הפסנתר חייב למצוא את האיזון בין אצבעות רכות וקשות.
קשות – כדי להפיק צליל.
רכות – כדי לשלוט בעוצמת הצליל ואיכותו. 

עץ בחורף עומד בשלכת. למרות שהוא חסר עלווה הוא לא מת. מבחוץ הוא מתמסר לסביבה הקרה, מבפנים הוא חי ומכין עצמו לצמיחה.

הפירוש המילולי של המושג Chen הוא לשקוע. לשקוע לאן? – מטה, אל עבר כפות הרגליים ואל עבר הקרקע. מה מיוחד בכך? הרי כולנו נמשכים מטה בין כה וכה. קוראים לזה כוח הכובד ("כבידה") וזו עובדה פיסיקלית ידועה. אלא שלתודעה שלנו, אי שם במעמקיה, יש בעיה עם הכיוון מטה. מבחינתה התנועה בכיוון מטה שווה לנפילה, כמו ליפול מעץ גבוה או לתהום עמוקה… האינסטינקטים העמוקים  שלנו מתנגדים נחרצות לרעיון הזה. אולי זו הוראה שטבועה במוח הקדום שלנו מקדמא דנן, והוא רואה באפשרות של שחרור משקל הגוף כלפי מטה איום קיומי.
כאשר אנו מבצעים את תנועת הטאי צ'י ובמיוחד בעמידה סטטית של וו צ'י או טסאן טסואן, אנו נדרשים לשקוע. אלא שהשקיעה נתפסת בעיננו כאין סופית ושחרורו של משקל הגוף כלפי מטה ממלא אותנו חרדה סמויה, כאילו מדובר בנפילה איטית לתוך בור חסר תחתית, כמו אליס הנופלת למאורת הארנב. לכן, קשה לנו מאד לשתף פעולה עם הרעיון של Chen, עם השקיעה.

 בשביל מה בכלל צריך לשקוע?
העיקרון של Chen מדבר, בעצם, על היכולת להבדיל בין מעלה ומטה, בין יין ליאנג, בין שני הכיוונים של ציר הטאי צ'י. לא רק לזהות אלא גם לעבוד עם – לשתף פעולה עם הרעיון ולממש אותו מנטאלית ופיסית. לכן מילת המפתח היא: "שליטה". העיקרון של שקיעה בוחן עד כמה אני מוכן לוותר על שליטה בסיטואציה כדי להתנסות במה שהטאי צ'י מציע לי – עד כמה אני מוכן לשתף פעולה עם תנועת הציר. מהרגע הראשון שאני ניגש לבצע את תנועת הטאי צ'י אני נתקל בהזמנה לChen: כפות רגליים ברוחב הכתפיים, מקבילות אחת לשנייה, ברכיים כפופות וחלקת הישבן מתכנסת קלות פנימה. כל אלה אינם אלא הזמנה לשקיעה.

הצמיחה San
המדהים בעיקרון של Chen הוא שהתמורה להשקעה שלי מגיעה מידית. אין צורך לחכות הרבה. ברגע שאני מסכים לשתף פעולה ולשחרר את משקל הגוף שלי כלפי מטה (להיענות לכוח הכובד), היא מגיעה: תחושת צמיחה ברורה המטפסת מהעקבים מעלה לאורך הגב ומחזיקה אותי ניצב ישר כלפי הרקיע. זהו העיקרון של San – צמיחה המתרחשת בעקבות השקיעה.

התנאי היחיד הוא ששוב, אנו חייבים לעשות שימוש בתחושה. לא מחשבה על… ולא לעשות את… רק תחושה – להיות ב…   

 א. כאשר אני נתמך מתחתי על ידי הקרקע – אין תחושה קיומית חזקה יותר.

ב. כאשר אני נתמך מתחתי על ידי הקרקע התמיכה אינה פאסיבית אלא אקטיבית – התנועה הפנימית שאני משחרר מטה אל כפות הרגליים והלאה לתוך הקרקע עולה אלי חזרה דרך העקבים ומטפסת לאורך מרכז הגו אל הקדקוד. כך אני ממלא את ציר הטאי צ'י ונותן לו תוקף. זה הכוח שמחזיק אותי זקוף וניצב, והוא קשור לחלוטין ביכולת שלי לשחרר מטה.

לסמוך
הדרך היחידה בה אנו יכולים לגרום לשרירי הגוף ולשכל Mind לוותר על דריכותם היא לשכנע אותם שיש משהו עליו אפשר לסמוך. על מה?

על המשטח הזה עליו אנו קיימים – הקרקע מתחת לרגלינו, ועל המרכז הדמיוני שבבטן – Tan Tian.   

שני אלה יהפכו את המסע החד כיווני שלנו לעבר "אובדן" למסע דו כיווני מאוזן שבו כיוון אחד משלים לשני את שהוא חסר, השקיעה מאפשרת את הצמיחה.