האם הטאי צ'י רלוונטי

פתאום קם אדם ומחליט שהוא צריך לעשות משהו עם עצמו. אולי הוא התחיל להתנשף קצת במעלה המדרגות, אולי לקח לו זמן לקום מהרביצה על הדשא, אולי היה חייב לסגת לולאה בחגורת המכנסיים… בכל מקרה הוא קם ואומר לעצמו: "אני חייב לעשות משהו עם עצמי". הוא ניגש לרבי גוגל ומקליד "פעילות גופנית". עכשיו – מה הסיכוי שבאחד האתרים שיצוצו ברשימת התוצאות ימליצו לו על טאי צ'י?
ובכן… הסיכוי שואף לאפס. נסו זאת בעצמכם. על פי הגישה המדעית הרווחת פעילות גופנית היא כל פעילות הכרוכה בכיווץ שרירים ובשריפת קלוריות גדולה יותר מזו שבמצב מנוחה.

על פניו נראה שהטאי צ'י אינו נכלל כלל בפרשנות זו – האג'נדה של הטאי צ'י הוא להפחית מאמץ פיסי וכיווץ שרירים ומן הסתם, גם שריפת הקלוריות אינה ממש המנה העיקרית בטאי צ'י.
יוצא שבין הטאי צ'י לבין האוכלוסייה הזקוקה לו, קיימת שכבה מבודדת של אי-הבנה ואמונות קדומות המעכבות את הגישה החופשית אל הטאי צ'י.
אני מצטט מתוך האתר "העיקר הבריאות": "הפעילות הגופנית נחוצה כיוון שהיא גם משפרת את הבריאות, שומרת על עבודה תקינה של מערכת הלב והדם, מזרימה שומנים וכולסטרול, עוזרת לחילוף חומרים מהיר יותר,
עוזרת להפחית ממשקל הגוף".

ומה אם  אבשר לכם, באחריות רבה, שגם המתרגל טאי צ'י יגיע לתוצאות מקוות אלה – שמירה על הבריאות ועל העבודה התקינה של מערכת הלב, הזרמת שומנים וכולסטרול, וסיוע לחילוף החומרים ואיזון משקל הגוף.  
אולי השאלה אודות הרלוונטיות של הטאי צ'י, לגיטימית ככל שתהיה, אינה המוקד. הרי הטאי צ'י דואג לבריאותו של המתרגל בדיוק כמו ה"פעילות הגופנית" המומלצת, להוציא שהוא אינו מוביל לבעיות אורטופדיות או שברי מאמץ.
יתכן והבעיה אינה אלא בעיה הסברתית גרידא – תוצאה של מרחב תרבותי שונה וגישה רב ממדית לשאלות פיסיולוגיות של "פעילות גופנית" שבאופן שמרני נצמדות לחוקי הביומכניקה ותו לא. .