לאן מופנה המבט בזמן הטאי צ'י – מאת: רופרט טגאמי

המבט בטאי צ'י. לאן הולך המבט בזמן ביצוע תנועת הטאי צ'י? מה עושים עם העיניים בזמן תנועת הטאי צ'י? לאן מביטים? האם מסתכלים על משהו מסוים או סתם בוהים וחושבים על היום שהיה? האם מותר לעצום עיניים או חייבים להשאיר אותן פקוחות?
לו היינו מדברים על אמנות לחימה, לא היינו מעלים על הדעת שאלה שכזו. ברור שבאמנות לחימה יש חשיבות לשימוש בעיניים. אנו צריכים לראות את הצד שמנגד. ל"קרוא" את התנועה שלו ולהיות מסוגלים להגיב אליה.

אך מה קורה בטאי צ'י? הרי בטאי צ'י אנו עוברים דרך תבנית תנועה ידועה מראש ואין בה שום התייחסות מפורשת לבן זוג או כל אחד אחר. אני יכול, בעצם, להסתכל על מה שאני רוצה: על הנוף מסביב, על חרטומי הנעליים שלי או סתם לבהות באוויר. 

אז נכון שבשעת ביצוע תנועת הטאי צ'י אין התייחסות לבן זוג, אך ישנה התייחסות לסביבה ולחלל. יש משמעות למרחב סביבי ולכיוונים אליהם אני פונה. אפשר לומר שתנועת הטאי צ'י מתקיימת בארבעה ממדים:
האחד – אורך (קדימה אחורה).
השני – רוחב (ימינה שמאלה).
השלישי – גובה (מעלה מטה).
והרביעי – זמן (מחזוריות, מעגליות – יין יאנג).

מעגל הפה קווה (Pa Qua) מדגים לנו את ארבעת הממדים הללו: קדימה-אחורה, ימינה-שמאלה, מעלה-מטה, ובו זמניות. 

הכיוון – מערב

כל מנח ברצף התנועה מונחה על ידי ערך מסוים במעגל הפה קווה ולכן לכל מנח כיוון משלו. כיוון זה נחשב ה"קדימה" שלנו או החזית. זהו הכיוון המוביל. אל הכיוון הזה מתקדם המנח או נסוג ממנו במרחב.

הכיוון המוביל מוגדר על ידי המבט, הבטן-אגן והרגל הקדמית. כל אלה מסתכלים אל הכיוון המוביל – אל החזית. תפקיד המבט לשמור על הכיוון המוביל ולהעביר אותו אל הבטן (מרכז התנועה) ואל הרגליים (מוצא התנועה). העיניים מופנות כל הזמן אל הכיוון המוביל – קדימה. אם המבט יפנה לכיוון אחר, תשתבש התנועה ויאבד הקשר בין חלקי הגוף השונים.

גובה המבט

לאן מביטים מבחינת הגובה? האם המבט נשלח ישר קדימה אל האופק או מושפל אל חרטומי הנעליים? מה האזימוט של המבט? שני פרמטרים קובעים את הזווית האנכית של המבט:

א. רעיון הציר. ציר הטאי צ'י צומח לאורך הגוף שלי מקרקע והרגליים עד לקודקוד ולרקיע. הציר הזה אמור להעביר את התנועה מעלה ועליו להיות נקי מ"כיווצים" – מעצורים המונעים את התנועה החלקה כלפי מעלה. לשם זאת אני מושך בעדינות את הקודקוד כלפי מעלה, מאפשר לסנטר להשתחרר ולתלות נינוח מעצמות הגולגולת. העורף מתארך מהצוואר מעלה – חלק בלתי נפרד מציר הטאי צ'י. כל אלה יגרמו למבט להתכוונן בקו אלכסוני אל הקרקע שלפנים.

ב. מיקוד. כדי לשמור על הכיוון המבט חייב להתמקד בנקודה מוגדרת במרחב. נקודה זו חייבת להיות על הקרקע ולא באוויר הריק.

מכאן אפשר לגזור שהזווית האנכית של המבט היא בכיוון הקרקע, בערך 45-50 מעלות ממני והלאה. 

אופני השימוש במבט

כאשר אני מביט קדימה ומטה, יש לרשותי שני סוגים שונים של מבט או שימוש במבט – ראייה:

א.      ראיית נקודתית Tunnel vision

במבט זה אני מתמקד בנקודה מסוימת לפני, רואה אותה ואזור צר סביבה. באותו האופן אני עשוי להתמקד על בן זוג איתו אני מתרגל. אני בוחר נקודה מסוימת על גופו, באזור החזה או הראש, או אפילו עיניו, ומתמקד עליה. הראיה נקראת ראיית מנהרה מפני ששוליה צרים למדי. היא מגדירה בדיוק רב את נקודת ההתייחסות שלי ושומרת עליה. חסרונה, ששדה הראיה שלה מוגבל – מנהרה. 

ב.      ראייה היקפית Peripheral vision

במבט זה אני מסתכל על אותה נקודה, אבל לא מתמקד בה אלא "מפזר" את המיקוד ואת הראיה סביב, כאילו אני מבקש להכיל ולקלוט במבטי כמה שיותר מידע. היתרון הוא שדה ראייה רחב הרבה יותר המאפשר ערנות גדולה יותר לסביבה.

לכל אחד מאופני הראיה שימוש משלו. ראיה נקודתית נחוצה לי כדי לעבד פרטים קטנים כשאני מבצע מלאכה כמו קריאה או כתיבה. ראיה היקפית משמשת כדי להרחיב את מעגל תשומת לב והערנות שלי לסביבה.

המבט ואמנות לחימה

מבחינת אמנות לחימה מובן שלשאלה כיצד להסתכל, יש משקל רב. אם אומרים שהעיניים הן חלונות לנפש, הרי שימוש במבט נקודתי Tunnel vision אל עבר עיני בן הזוג יכול לגלות את הכוונות הנסתרות שלו, אולי אפילו לפני שהוא עצמו הופך מודע להן. בעיני בן הזוג אפשר לראות אם הוא בוטח בעצמו או חרד.
הבעיה בסוג זה של ראיה היא:
א. אתה מאבד קשר עם הסביבה הרחבה.
ב. בן זוג מנוסה, יכול להשתמש בעיניו כדי להוליך אותך שולל.
ג. זמן התגובה שלך ארוך יותר מאשר בראיה היקפית.

לעומת זאת, בראיה היקפית Peripheral vision אתה יכול להבחין מתי וכיצד בן הזוג מתארגן לתגובה. אתה יכול להבחין אם מופיע גורם חדש בסביבה. ואתה יכול להגיב באופן די מיידי ומהיר.

בדרך כלל נעדיף לשלב ביניהם. המבט הנקודתי יהיה מכוון לנקודה נבחרת כלשהי באזור הראש או החזה של בן הזוג. זו נקודת העגינה שלנו. משם אנו יוצאים למבט סביבתי על ידי פיזור המיקוד סביב הנקודה. אנו רוצים להקיף עם תשומת הלב שלנו את כל גופו של בן הזוג ואת סביבתו כך שאנו ערים לחלוטין לתנועותיו. מבט היקפי של מתרגל מיומן יכול להקיף גם 360 מעלות. אמנם אין זה מבט שכולו עיניים פיסיות, אך הוא אפשרי.

ואז הגיע ה"צ'י"

בטאי צ'י מן הנמנע הוא שלא להתייחס לקונספט של צ'י עליו מושתתת כל ההתבוננות הסינית כמו גם הרפואה הסינית. לעיניים יש תפקיד חשוב בשינוע ובהמרה של "צ'י" לכוח פיסי ממשי. בקלאסיקה נאמר: "הידיים מבטאות את הצ'י והעיניים נותנות לו משמעות". העיניים תמיד מלוות את תנועות הידיים.
באמנויות לחימה סיניות קיים מושג הנקרא "אי צ'י". בתרגום חופשי: כוונה וויטאלית. "אי צ'י" זה האופן בו נצמד, למשל, הנמר אל טרפו – דרך העיניים. הוא נועץ בו מבט ולא מרפה תוך כדי התגנבות. "אי צ'י" זו הדרך בה נצמד המתרגל אל בן הזוג – "אוחז" בו בעיניים. זו גם הדרך בה נצמד מתרגל הטאי צ'י אל התנועה שלו. דרך העיניים. 

המבט והיד

כאשר אני נמצא בתנועה, חולפות להן, לא אחת, הידיים אל מול הפנים והמבט, דהיינו בתוך שדה הראיה שלי. בכל מנח, יד אחת, בדרך כלל, תהיה דומיננטית יותר ותחלוף מול מרכז שדה הראייה ואילו היד השנייה תחלוף בשוליו.
כאשר היד המובילה חוצה את שדה הראייה שלי אני מתמקד עליה ועוקב אחריה בראיית מנהרה. אולם, בו בזמן, אני ער גם לנוכחותה של היד השנייה בראייה ההיקפית שלי.

המבט חייב, תמיד, לכלול את שתי הידיים גם יחד. ולכן המיקוד של המבט צריך להיות בו זמנית גם נקודתי וגם היקפי ולהכיל בו זמנית את שתי הידיים. זה פירושו של עיקרון ה"קערה" או ה"חיבוק" המאפשר לי להכיל בשדה הראייה את שתי כפות הידיים גם יחד.

כאשר היד המובילה נכנסת למרכז שדה הראייה, אני עוקב אחריה עד שהיא יוצאת אל השוליים. אז חוזר המבט אל החזית – קדימה ממני והלאה לעבר אופק אלכסוני. אולם, גם כשאני מסתכל קדימה ממני והלאה וגם כשאני עוקב אחרי היד החוצה את שדה הראייה, אני משתדל לא לנעול ולמקד את העיניים בנקודה מסוימת אלא לשמור על מיקוד היקפי. המבט שלי הוא יותר אל כיוון התנועה של היד מאשר אל היד גופא. קצת אל מעבר ליד הפיסית. 

הבט שמאלה הצץ ימינה (Look to the Left. Gaze to the Right.)

במקביל לשמונת הכיוונים של מעגל הפה קווה, נענית תנועת הטאי צ'י גם לחמשת הפאזות כפי שהן מופיעות גם ברפואה הסינית.

קדימה          –    Jin      –  מתכת
אחורה          –   Tui     –   עץ
הבט שמאלה  –    Ku     –   מים
הצץ למין      –   Pan    –   אש
אמצע, מרכז  –  Ding  –    אדמה

המבט ימינה ושמאלה נחשב כחלק מהתנועה בטאי צ'י, אך משך השימוש בו קצר יחסית ומיד אחריו חוזרים למבט המוביל. כך, למשל – הבט שמאלה במנח 5 (Hsieh tan Pien – שוט בודד אלכסוני) או הצץ ימינה במנח 6 (Tsao Yu Pan Lan חסום שמאל וימין).

ישנה השקפה המבינה את שתי האפשרויות אלה של הצץ ימינה והבט שמאלה כהבחנה בין שתי אפשרויות המבט אותן הזכרנו לעיל. המבט הממוקד לשמאל (Look Left) והמבט הסביבתי לימין (Gaze Right).

השקפה זו ממשיכה ומקבילה את שתי צורות המבט לשני חלקי המוח הצולבים מול שתי העיניים. עין שמאל מקושרת למוח ימין העוסק בהסקת משמעות, ועין ימין מקושרת למוח שמאל העוסק יותר בוויזואליזציה ודימוי. האם הסינים הקדומים היו מודעים לתיאוריה כלשהי על שני חלקי המוח? יתכן, אבל אין לזה כל אסמכתא ממשית.

קריאה משלימה:

מאמרו של דויד גאמון David Gamon, פרופסור למדעים קוגניטיביים באוניברסיטת קיימברידג".
פורסם: ספטמבר 2005.

שם המאמר: Looking Left, Thinking Right  – מביטים שמאלה, חושבים ימינה.

"אם אתם נמצאים באירוע חברתי ומבקשים להפר שתיקה חברתית מעיקה, נסו את זה: שאלו מדוע רוב האנשים נוהגים להסתכל לצדדים שעה שהם עונים על שאלה. מדוע בפעמים מסוימות הם מסתכלים ימינה ובפעמים אחרות דווקא שמאלה…"