ההם שמה, בטאי צ'י, יש להם את כל הזמן שבעולם. לא ממהרים לשום מקום. עוד פעם ועוד פעם מגלגלים את הידיים באוויר, שום דבר לא בוער להם. לא רואים את הסוף, לא רואים את האור בקצה המערה. ואתה עומד ושואל את עצמך מתי כבר העסק הזה יגמר? כמה זמן?
מאסטר מאגו שבדיוק עבר שם באותו הרגע, שמע אותו, הביט בשעונו ותפס את ראשו בידיו.
"השארתי את הביצים על הגז" הודיע בבהלה.
"אבל אני בטוח שזה על אש קטנה" שב ונרגע.
"תשמע, פנה אליו, הזמן לא קיים באמת. זו הנטייה של המוח לסדר הכול בבלוקים, כמו לגו, אחד אחרי השני.
בראש שלנו אנחנו עוד יכולים לסדר את הבלוקים איך שאנחנו רוצים ולשוטט בזמן, אבל כשזה מתגלגל החוצה, כבר אי אפשר לשנות.
בטאי צ'י אנו בונים את התנועה בראש ומסתכלים איך היא מתגלגלת לגוף. אחרי שהיא התגלגלה לגוף כבר אי אפשר לשנות. היא שייכת לזמן. אבל לפני שהתגלגלה, היא לא שייכת לזמן. היא עדיין לא נולדה.