
על ההשוואה הקלסית בין טאי צ’י למים הזורמים – מאת: קן כהן
התנועה של הטאי צ'י כמוה כנהר זורם. דימוי קלסי המופיע שוב ושוב בפילוסופיה סינית ובקלסיקה של הטאי צ'י. כוח המעגל, הכוח הפנימי של זרימת הצ'י מבקש ממך להירגע ולשקוע כדי להחצין אותו. כוח פנימי זה מוביל לבריאות, חיוניות וגמישות.
כל הקיים עוקב אחר דפוסי התנועה של המים: העננים הזורמים בשמים, העשן המסתלסל ועולה באוויר, פני החול על משטחי הדיונות החשופות לרוח הים, עשב הקיץ המתפתל, הסלעים מוכי הרוחות, הענפים הנעים ברוח מול השמיים, תנועת החיות… הכול מסתלסל, מתערבל, מתעוות ומתפתל. אפילו על פני עצמות ניתן לראות קווי זרימה מפותלים. עכבישים טווים את קוריהם, וזחלים את גולמיהם בדפוס דמויי זרימת מים. הטבעות בגזע עץ חצוי נראות כמו מערבולת. ואם נביט למעלה לשמיי הלילה, נראה נהרות מתפתלים של כוכבים.
בעולם הטבע, המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות אינו בהכרח קו ישר אלא מתפתל. מבט קצר אל השבילים שכובשות החיות ביער יוכיח זאת: השבילים אינם ישרים אלא מתפתלים, פונים לכאן ולכאן ללא הרף כמו ערוץ יבש של נחל.
טבעי ושאינו טבעי
בשפה הסינית דפוס דמוי מים זה, השונה בכל מקום ויחד עם זאת זהה בכל מקום, נקרא "זי" (Zi). מילולית פירושו טבעי. במקור שימש סימן הכתב "זי" כדי לתאר את הסימונים הטבעיים הנמצאים על אבן הירקן, ובהמשך החל לבטא מצב ראשוני "טבעי", סדר הדברים הטבעי. "זי" מופיע גם ביצירות אמנות, בהם עשוי האמן להשאיר חלק מהיצירה במצבה הטבעי וה"גס". למשל, פסל אבן שחלק ממנו אינו מסותת כלל, ציור שחלק ממנו חושף את הקנבס שמתחתיו או כלי חרס שחלק מהגלזורה שלו חסרה במפגיע וחושפת את חומר הגלם.
היפוכו של "זי" הוא "לי" (Li) הסדר הנוקשה של היגיון או של דברים שהם בבירור תוצאה של מניפולציה אנושית, כמו בניינים וכלי רכב. קערה עגולה סימטרית ומושלמת מדגימה "לי" (ועד מהרה משעממת את העין).
על ההבדלים בין "לי" ל"זי" למדתי בפעם הראשונה כשניסיתי לצייר קנה במבוק בעזרת מברשת סינית. המורה שלי התבונן בציור וקימט את מצחו. "זה לא קנה במבוק" אמר "זה עמוד חשמל. האם ראית פעם קנה כל כך ישר וסימטרי עם אותו מספר עלים בכל צד?" המורה לקח את המברשת שלי, טבל אותה בדיו, לחץ אותה בקלות אל נייר האורז והתבונן בכתם שנוצר. "מה זה?" שאל את עצמו. "אה, אני חושב שזה ציפור דרור" אמר והוסיף כמה משיכות מכחול קלות והפך את כתם הדיו לדרור מרהיב שעמד מוכן להמריא מהנייר! "המחשבה (Mind) חייבת להתנהל בטבעיות." אמר.
האדם והטבע
בני האדם הנם חלק מהטבע ולכן מסוגלים להפגין את היופי הטבעי של "זי". הפילוסוף לאו טסי (המאה הרביעית לפנה"ס) אמר: "בני האדם עוקבים אחר חוק האדמה; האדמה נוהגת על פי חוק השמיים; השמיים הולכים על פי חוק הטאו; הטאו נוהג על פי טבעו הוא".
"זי" הוא מולד, "לי" נרכש. בחברה העכשווית בה מעודדים אותנו לעקוב אחר השעון במקום אחר מהלך הטבע, להיות מוחצן, תכליתי וענייני ולא, חלילה, מהורהר או אינטרוספקטיבי, לדעת אודות החיים במקום לחיות אותם, בסביבה כזו, בקלות אנו מתפתים אחרי ה"לי" ומאבדים את החן והחסד, ה"זי" שבטבענו הראשוני והישיר. "היופי הוא באיטיות" כך קבע האמן רודן.
הנהר הזורם
התרגול הזורם והחינני של הטאי צ'י עוזר לנו להאט את קצב החיים, לשים לב, ולהכיר ולבטא את אותו חלק בתוכנו שאנו חולקים עם עולם הטבע והחי סביב. אפילו המחשבה (Mind) נעשית גמישה יותר ומלאת חיות. אנרגיה פנימית זורמת יוצרת תודעה זורמת, עם מחשבה יותר חופשית ופחות מקובעת.
האנאלוגיה של הטאי צ'י צ'ואן לנהר זורם היא מתבקשת. חלקי התנועה בטאי צ'י – המנחים זורמים מהאחד לשני ללא עיכוב וללא מעצור. האחד מוביל אל השני.
מתרגל הטאי צ'י בד"כ אינו בעל שרירים ניכרים ומפותחים. עצמתו מסתתרת בתוכו כמו עטיפה של כותנה רכה המחביאה את קשיותו של מטיל פלדה המקופל בקפליה. רכות ונינוחות חיוניות כדי לטפח כוח ועצמה. ככל שנהיה רגועים יותר כך נוכל להיות חזקים יותר. מתח וכיווץ מעיקים על כלי הדם והמרידיאנים, מגבילים את זרימתם וכך נשארות הרקמות ללא הזנה והתוצאה: חולשה גופנית ומחלות. לאו טסי אמר: "גופנו רך וגמיש בעודו חי, אך נוקשה וקשה במותו. כל החיים סביבנו רכים וגמישים בחייהם, נוקשים ויבשים במותם". לעץ יש מים ולשד הזורמים לאורכו, לאדם החי יש דם וצ'י הזורמים לאורכו.
הטאי צ'י מטפח כוח פנימי (Nei Jing) – הכוח הגמיש של המים הזורמים. כשהוא מותקף, אמן הלחימה זז אל מחוץ לדרך ו"מנטרל" את התוקף. התוקף, מתוסכל כשהוא מגלה שאובייקט התקיפה שלו נעלם ועוצמת מכתו מתפוגגת לתוך החלל הריק. אך כאשר מתרגל הטאי צ'י תוקף חזרה, העוצמה שלו גואה כמו גל. כל גופו מכה כיחידה אחת, אגרופיו הולמים כקצהו של איל ברזל. ואם חבטתו נבלמת, הוא חומק סביב החסימה, כמו מים זורמים, ומכה שוב.
קבוע ומשתנה
למים אין צורה קבועה משל עצמם אלא הם נוטלים את תבנית השטח בו הם זורמים או המיכל בו הם מצויים. מים מתאימים עצמם לעונה ולמקום: קופאים בחורף, מתאיידים בקיץ, הופכים לערפל וטל תחת השמים ולמעיינות ואגמים על פני האדמה. כמו המים גם תלמיד הטאי צ'י צריך ללמוד להיות גמיש בגופו ורוחו, להיות מסוגל להתאים עצמו לנסיבות ולשמור על מחשבתו ללא דעות קדומות. מחשבה ספונטנית מסוגלת להבין גם ללא מסננים של שיטות מחשבה ואמונה. הוא מקבל את פני החיים בלי חזרות מראש או אסטרטגיה קבועה מראש.
בזמן תרגול הגוף נע על גבי מישור מאוזן, עם מינימום עליות וירידות, ירכיים, כתפיים ועיניים מאוזנים, כאילו אגן הירכיים הנו מיכל מלא עד שפתו במים. כל נטייה חדה או קפיצה פתאומית תגרום למים להישפך. תנועה מאוזנת ושווה זו מרגיעה את גלי המחשבה. זו נעשית כמו ברכה שקטה המשקפת את העולם כפי שהוא, ללא דעה קדומה או משוא פנים.
אל המקום הנמוך ביותר
מים מסמלים ענווה. הם מחפשים אחר המקום הנמוך ביותר, אחר הדרך בה יתקלו במינימום התנגדות. ישנה אמרה סינית האומרת: "ללכת עם כוח הכובד זו חכמה." לכן, כשאנו מתרגלים טאי צ'י כל חלק בגוף צריך להירגע (Sung) ולשקוע (Chen), ולשתף פעולה עם כוח הכובד, לחפש את המקום הנמוך, כמו מים הזורמים במורד גבעה. חשוב לציין, ששקיעה אין פירושה קריסה או התמוטטות. על הגוף לשקוע ולהרגיש כמו עץ גבוה וחינני עם שורשים ההולכים עמוק לאדמה. הכתפיים משוחררות ותלויות, החזה נינוח עם הצלעות תלויות ללא מאמץ; הבטן התחתונה יכולה לבלוט באופן טבעי; הברכיים כפופות, כך שאפשר להרגיש את משקל הגוף זורם ויורד מטה אל כפות הרגליים הצמודות לקרקע; אפילו הנשימה מרגישה כאילו היא "יושבת" בבטן התחתונה. קצב הנשימה מאט, ופעימות הלב הופכים סדירים.
איכות ולא כמות
הטאי צ'י מדגיש איכות על פני כמות: כיצד לנוע בצורה אינטליגנטית עם פחות מאמץ? היכן אתה יכול להרפות? איך אתה מרגיש? זאת במקום: כמה רחוק אתה יכול להגיע? כמה חזרות אתה יכול לבצע? כמה מהר אתה יכול לזוז? לא שמהירות, גמישות, וכוח אינם חשובים עבור אמן לחימה: מתאגרף היכול לשלוח שני אגרופים מהירים למטרה בתוך שנייה אחת, עולה על מתאגרף המגיע רק עד מחצית הדרך באותו הזמן. אך הדרך הבדוקה להגיע לשיפור כמותי היא על ידי תשומת לב לפרטים האיכותיים הקטנים.
טאי צ'י עובד עם עיקרון הוו ווי (Wu Wei – Non Striving) – ללא כוח או מאמץ שאין בהם צורך. התרגול בטאי צ'י מלמד אותנו להפעיל רק את אותם שרירים הדרושים למשימה נתונה, ועם כמות הכוח הנחוצה למילוי המשימה ולא יותר. אם ארבעה גרם של כוח נדרשים לביצוע המשימה, אין טעם להשתמש בשש. שני הגרמים המיותרים האלה מצטברים למתח מיותר הגורם לאבדן שטף התנועה, לקואורדינציה פגומה, זמן תגובה לקוי… וכל זה מסתכם בפרצה בהגנה שלך הנותנת הזדמנות לבן הזוג.
כוח המעגל
תנועות הטאי צ'י עוקבות אחר הצורות המעגליות והמתפתלות שאפשר למצוא במקווי מים, עננים, טיפות טל, ונחלים. התנועה המעגלית משמרת ומניעה אנרגיה בתוך הגוף. בגלל התנועה המעגלית, מתרגל הטאי צ'י מרגיש יותר אנרגטי אחרי אימון.
המעגל הוא הצורה החזקה ביותר והעמידה ביותר לכוח חיצוני. החזק את ידך מול החזה כשהמרפק כפוף בזווית של 90 מעלות. אם מישהו דוחף נגד זרועך, הוא יכול בקלות להפיל אותך. אבל אם היד שלך נמצאת בתבנית מעגלית לפני גופך – כאילו אתה מחבק כדור – קשה הרבה יותר לדחוף אותך. זה נקרא פנג ג'ינג (Peng Jing), כוח גמיש וצף כמו כדור מלא אויר. צ'י ממלא את הצורה המעגלית ויוצר פנג ג'ינג, כמו מים הזורמים דרך צינור מעוגל. אם הצינור יקבל זווית חדה, הזרימה, "האנרגיה", נחסמת.
אם אתה דוחף נגד מישהו ששולט בפנג ג'ינג, אתה נהדף לאחור בעצמה כפולה, כאילו פגעת בכדורסל מנופח היטב או כאילו הועפת על גבי זרם של צ'י. ככל שאספקת הצ'י לגוף מלאה יותר, כך המשקל שהוא יכול להציף או להדוף גדול יותר. פנג ג'ינג הוא אחד הסודות העומדים מאחורי היכולת של המאסטרים לשרוד פגיעות מנפילות, חפצים מעופפים, או אגרופים! פנג ג'ינג מונע או מקטין את הסבירות לפציעה במהלך התרגול של כל ספורט.
השראה
מכל האלמנטים של הטבע, מים הם אלה שקל להטביע בהם חותם. זרוק אבן לאגם וצפה באדווה המתפשטת על פני המים. רוח קלה תשלח גל רטט גם על פניה של שלולית. המים רגישים לאנרגיה שמימית. החום והאור של השמש גורם לשינויים בכמויות הנוזלים בצמחים ויוצרים את השינויים העונתיים. כולנו יודעים שהירח משפיע על הגאות והשפל של האוקיינוס. חוטבי עצים מתקשים לשלוט בהשטת גזעי העץ על גבי הנהר בזמן ירח מלא כי הגזעים נוטים לסטות אל הגדות. לעומת זאת, כשהירח צעיר, גזעי העצים הצפים נוטים להיאסף במרכז הנהר. בדומה לכך, הירח שולט בגאות והשפל של דם בגוף האדם, גורם למחזור האישה להיווצר על פי פאזות ההתמלאות שלו, ומשפיע על מחשבותיהם וחלומותיהם של גברים ונשים כאחד.
גמישות המים מאפשרת לנו להתחבר אל העולם סביבנו: מים יוצרים את השכבה השקופה בעדשת העין המאפשרת לנו לראות. מים מעבירים את צלילי השמע דרך האוזן התיכונה. בצורה של רוק ורירית הם מאפשרים הרחה וטעימה. ללא מים המעבירים מסרים בין הסינפסות, לא היינו זוכים לחוש המגע.
לנוע כמו מים
כאשר כל הגוף נע כמים, כמו בתרגול טאי צ'י, אנו מטפחים את הרגישות לצ'י השמים והארץ. אנו הופך להיות מודעים למה שהאינדיאנים של הלקוטה כינו wochangi "ההשפעה הרוחנית של הטבע".
לנוע כמו מים פירושו לחזור למקור ההוויה. האנושות התפתחה מתוך סביבה מימית. העובר האנושי נראה כמו דג בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלו. תנועות הזחילה הראשונות של עולל הם תנועות גליות, כמו ראשן הלומד לשחות. ברוב המסורות הדתיות, מים הנו האלמנט הראשון (בחשיבות וסדר הבריאה). "רוח אלוהים מרחפת על פני המים." ברהמה, בורא העולם, צף על עלה לוטוס בבטנו של וישנו. בסוטרה הבודהיסטית Lankavatara, "המוח האוניברסלי" (Alaya-vijnana) מדומה לאוקיינוס גדול.
נראה שהמסר החשוב ביותר של המים הנו השינוי עצמו. "הכול זורם" אמר הרקליטוס "אינך יכול לפסוע לתוך אותם מים פעמיים". גוף האדם, כמו גוף האדמה, מורכב בעיקרו ממים ונמצא לכן במצב של זרימה והשתנות מתמדת. האינטלקט יוצר עבורנו אשליה של קביעות ואי השתנות. אנו מקפיאים את תהליכי החיים המשתנים לתוך רעיונות וקונספציות. אך לשם בריאות הגוף והרוח עלינו ללמוד לזרום עם החיים, לרכב על הזרמים שלו. אנו מגלים כי העיקרון הבודהיסטי של ארעיות וחוסר קביעות (impermanence) מייצג לא סיבה לייאוש אלא הזדמנות לחיים יותר רגישים ונבונים.
