טאי צ'י - בכוח ולא בכוח - טאי צ'י - לימודים סדנאות והרצאות

מעמדו של הכוח בתרגול טאי צ’י – מאת: רופרט טגמי

טאי צ'י בכוח ולא בכוח. אחד המשפטים הפרדוכסאליים אותו אנו חוזרים ושומעים מהיום הראשון בו נכנסנו לבית הספר לטאי צ'י קשור לשימוש בכוח. הכוח הפיסי – כוח השרירים, הופך להיות מוקצה ואנו מתבקשים לוותר עליו לחלוטין. אבל על מה אנו יכולים להישען במקומו? מה יעביר אותנו שיעור שלם של פעילות, לא מאומצת אמנם, זה לא אירובי ולא כושר, אבל בכל זאת – פעילות. אנו מנסים להיפטר מהכוח אבל הוא כמו זנב, הולך אחרינו לכל מקום. המורים חוזרים ואומרים לנו ללא הרף: נסו לנוע יותר בקלות, ללא מאמץ פיסי, להגיע לתנועה משוחררת כמה שאפשר, השתמשו כמה שפחות כוח, לא להתנגד אלא להשתמש ברכות ושחרור, ללכת עם…

מכאן צצה ועולה השאלה הבאה, במיוחד אם חושבים על הקשר בין טאי צ'י לבין אמנות לחימה: כיצד משתלב אידאל שכזה עם ההוויה הבסיסית של "כוח"? למשל, עם השאיפה להתנגד ללחץ או כוח המופעל עלינו מכיוון צד ב, כיצד להסיט כוח זה מאתנו והלאה, ולחלופין, כיצד להפיק ולהחצין כוח מתוכנו כלפי מישהו או משהו? האם שחרור, קלות וזריזות די בהם כדי לאפשר זאת?

זה המקום לעצור ולהתבונן רגע במושג ה"כוח" בטאי צ'י ולנסות להבין אותו מתוך אותה זווית ההתבוננות ייחודית האופיינית לו.

"ג'ינג" מול "לי"

כשם שלאינואיטים (אסקימוסים) יש מילים רבות לתיאור המונח "שלג" על איכויותיו השונות, כך יש גם בטאי צ'י כמה וכמה מילים לתיאור המונח "כוח" על איכויותיו השונות. האבחנה הראשונית בשפה הסינית היא בין שתי סימניות שפירוש שניהם הוא "כוח". את האחת מלווה הצליל Li ואת השנייה הצליל Jing.

Jin המושג Li משמש לתיאור "כוח" במובנו הבסיסי והמידי, למשל, כוח השרירים או כוח המופק מפעולת מנוע. המושג Jing ישמש בדרך כלל כדי לתאר כוח עצמתי או ייחודי כמו במילה "כוחות הטבע" או "רוח חזקה".

סוגי הכוח באמנויות לחימה סיניות

באמנויות לחימה סיניות משתמשים בשני מושגים אלה כדי להבהיר את ההבדל בין שני סוגים מהותיים של כוח:

"לי" הנו כוח גס וישיר של השרירים ובו גופנו משתמש באופן ספונטאני כדי לנוע ולעשות עבודה. כוח זה נקרא גם "כוח לא מיומן" (“Untrained Force”). מאפייניו כמותיים: חזק-חלש, גדול-קטן.
"ג'ינג" הנו כוח מיומן ומתוחכם, המאפשר להגיע תוצאות יעילות ואפקטיביות יותר. "ג'ינג" נוצר כאשר "לי" עובר תהליך של אימון ותרגול. זהו, בעצם, "לי" ששינה את איכותו על ידי אימון.

דוגמא:
ניקח שני אחים תאומים בעלי מבנה גוף, משקל ומבנה שרירי דומה – לשניהם אותה רמה של "לי" פחות או יותר. האח האחד הנו טניסאי מקצועי והשני לא. נעלה את שניהם למגרש הטניס. האח שאינו טניסאי, בשל העובדה שאין לו ניסיון וידע בספורט זה, יגייס לעזרתו את מה שהוא נולד עימו, את ה"לי". אם לא יצליח בחבטה הראשונה, הדחף המידי שלו יהיה להשתמש בעוד "לי" והוא ינסה לחבוט חזק יותר ומהר יותר. האח המיומן, לעומת זאת, ישתמש ב"ג'ינג" ויגיע לתוצאות גבוהות יותר ומדויקות יותר בהרבה פחות מאמץ.

כלומר:
המונח "ג'ינג" מצביע על איכות ולא על כמות.
"לי" הנו מולד. לכל אחד יש אותו. "ג'ינג" אין לאף אחד אלא אם כן אימן עצמו לכך.

כפי שראינו בדוגמה שלמעלה, כשאנו מתחילים פעילות חדשה ולא מוכרת, כוח שרירי פשוט הנו כל מה שאנו יכולים להשתמש בו מפני שאיננו מכירים משהו אחר. כוח זה נוטה להיות מסורבל, מגושם, ולא יעיל. לכן באמנויות לחימה כוח זה מכונה גם "Zhuo Li" – "כוח עכור" (עכור, כמו בוץ) להבדיל מהכוח הנקי, המזוקק המזוהה עם "גינג".

ואז הגיע ה"צ'י"

אך לא רק מיומנות השימוש וההפעלה של הגוף מבדילה בין "ג'ינג" ל"לי" אלא גם מידת שיתוף הפעולה עם הקונספט של "צ'י". באמנויות הלחימה של מזרח אסיה משתמשים בקונספט זה כדי להגדיל את האפקטיביות של פעולות הדורשות הפקת כוח.
חשוב לציין: מעולם לא ניטען כי באמנויות לחימה רכות, כמו טאי צ'י, לא משתמשים בכוח. אי אפשר לא להשתמש בכוח כדי לבצע תנועה או פעולה. השאלה אינה כן כוח – לא כוח אלא כמה כוח ומאיזה סוג. כוח המופק מהגוף באמצעות הפן הגלוי – יאנג (כוח השרירים) נקרא "לי". כוח המופק תוך שיתוף פעולה עם הפן הסמוי – יין (הצ'י) נקרא ג'ינג.

push באופן תאורטי, כאשר אני רוצה לבצע פעולה מסוימת, אני יוצר, בשלב ראשון, דימוי או רעיון של פעולה זו בתודעתי. למשל, הרעיון לדחוף חפץ כבד, כמו מכונית. עצם קיומו של הרעיון בתודעה יוצר פער או הפרש פוטנציאלים בין המצב המצוי של אי-דחיפה, לבין המצב הרצוי של דחיפה. הפרש זה גורם לעצבוב מערכת השרירים האמורה להשתתף בדחיפה וגורמת להם להיכנס לפעולה – להתכווץ. הכוח הנאגר בשרירים הדרוכים עובר אל המכונית דרך הגוף ומזיז אותה.

בתיאוריה של המחשבה הסינית הפרש פוטנציאלים זה בין רצון לעשייה גופא מוביל גם לריכוז גבוה של צ'י באזור הפעולה. הצ'י טוען וממלא לא רק את השרירים שבאזור אלא את הרקמות כולן – העצמות, הגידים והרצועות המשתתפים בפעולה. כאשר כוח השרירים משתחרר, משתחרר גם ג'ינג, הבוקע מתוך העצמות, הגידים והרצועות. השילוב של ג'ינג עם כוח השרירים – "לי", מגדיל את עוצמת הפעולה פי כמה וכמה.

מכאן צצות ועולות שתי מחשבות:

ככל שאמצא דרך להיות יותר ממוקד ברעיון ורצון לפעולה אגרום לכמות גדולה יותר של צ'י להתנקז ולהתרכז באזור ועקב כך לכמות גדולה יותר של ג'ינג להשתחרר.

כדי לאפשר לצ'י לנוע לעבר אזור הפעולה ולמלא אותו, השרירים חייבים להיות נינוחים ולא מתוחים ומכווצים. אני חייב ללמוד כיצד להרפות ולשחרר עודפי מתח מגופי. שרירים מכווצים ומלאי מתח מונעים מעבר חופשי של צ'י. מכאן ההוראה של תנועה קלה וזריזה שנזכרה לעיל.

שלושת סוגי ה"ג'ינג"

היחס בין יין ליאנג – בין "לי" ל"ג'ינג", משתנה ובהתאם אנו מגדירים את סוג ה"ג'ינג".
א. גינג קשה (חיצוני, גלוי): נסמך בעיקרו על כוח שרירים "לי" ומיעוטו על צ'י.
ב. ג'ינג רך-קשה: מערב במידה דומה כוח שרירים וצ'י.
ג. ג'ינג רך: (פנימי, חסוי) נסמך ברובו על שימוש בצ'י ומיעוטו "לי".

המטרה של על אמנות לחימה מתוחכמת היא לעשות שימוש בג'ינג. אפשר להעריך את מידת התחכום של כל אמנות לחימה על פי התייחסותה ויכולתה להבחין בין "לי" ל"ג'ינג".

כל אמנויות הלחימה הסיניות משתמשות הן ב"ג'ינג חיצוני" (קשה) והן ב"ג'ינג פנימי" (רך). גם בטאי צ'י אי אפשר שלא להשתמש ב"ג'ינג חיצוני". ההבדל באמנויות הלחימה הסיניות הוא בין אלה המדגישים את ה"ג'ינג החיצוני" ומשתמשים ב"גינג הפנימי" ככוח תומך – אלה אמנויות לחימה הנקראות חיצוניות או "קשות", לבין אלה המדגישים את ה"ג'ינג הפנימי" ומשתמשים ב"ג'ינג החיצוני" ככוח תומך – אלה אמנויות הלחימה הנקראות פנימיות או "רכות".
שוב, השאלה אינה שאלת ה"מה" אלא ה"איך". כאשר הפנימי והחיצוני משתפים פעולה ותומכים האחד בשני בצורה הרמונית ויעילה זה נקרא: "איחוד הפנימי והחיצוני".

"ג'ינג חיצוני" – Wei Jing

"Wei" פירושו חיצון, כלומר – גלוי ונראה לעין. את נוכחותו של ה"ווי ג'ינג" אצל המשתמש אפשר לראות בשרירים המתקשחים. את התנועה של "ווי ג'ינג" אפשר לזהות ולהבין. אפשר להבחין כיצד מצטבר הכוח וכיצד הוא משתחרר. אפשר לעמוד את מהירותו, זווית התנועה שלו, כיוונו, וכו'. תנועתו של ה"ווי ג'ינג" חייבת להיות גדולה וארוכה, מפני שהיא מכילה כמות גדולה של "לי" ולכן תלוית מסה ומהירות. בשל כל אלה קל, יחסית, להבחין בתנועה של "ווי ג'ינג" ולהתגונן מפניה.
משך שחרור הכוח הוא קצר ומרגע ששוגר קשה למשתמש לשנות את מסלול הכוח או כיוונו. השלבים של אגירת הכוח ושחרורו הם שני תהליכים נפרדים לגמרי.

explosion יתרונו של ה"ווי ג'ינג" בכך שהוא מהיר, קשיח, פתאומי ויעיל. כשהוא משתחרר ההרגשה היא כמו פיצוץ או התפרצות, בלתי ניתנת לעצירה והורסת כל דבר שבדרכה.

מילות המפתח בשימוש ב"ווי ג'ינג" הם: מהירות, כוח ודיוק.

שימוש ב"ווי ג'ינג" נוגע להגשמת הפוטנציאל שלנו – אנו מדברים על כמות מוחלטת, ורוצים לצבור כמה שיותר ממנה תוך כדי התרגול.

דוגמות ל"ווי ג'ינג":

Duan Jing – Breaking Force
תנועה פתאומית ומהירה היוצאת לדרכה כמו צליפת שוט, חודרת ושוברת לשניים.

Chuang Jing – Ramming Force
עולה מהרגל האחורית דרך המרכז ודוחפת קדימה, בדרך כלל עם הכתף או המרפק.

Leng Jing – Cold Force
יוצא מהמרכז ונשלחת לכל הכיוונים, – למטה אל השורש והחוצה דרך הידיים. נשלחת אל המרכז של בן הזוג. נקראת "קרה" מפני שהגוף "קופא" כדי לאפשר לג'ינג לפרוץ.

"ג'ינג פנימי" – Nei Jing

Nei פירושו פנימי, כלומר סמוי, נסתר מהעין. את נוכחותו של ה"ניי ג'ינג" אי אפשר לראות או להעריך מבחוץ. מכאן היתרון של השימוש ב"ניי ג'ינג" ליצירת תנועה שכוונתה האמתית סמויה מן העין.
החיסרון בשימוש ב"ניי ג'ינג" הוא שקשה לשלוט על המידה, הכיוון והעצמה של התנועה. קשה ליצור, בעזרת "ניי ג'ינג" בלבד, כוח הרסני אמתי.

inner ה"ניי ג'ינג" מתאפיין בכך שתנועתו קטנה, מתמשכת ומשתנה. תהליכי האחסון והשחרור של הכוח אחד הם והכוח משתחרר בצורת פולס:

תנועה קטנה – הכוונה היא שהתנועות אותן אני יוזם יכולות להיות קטנות מאד ולפעמים אף בלתי מובחנות.
מתמשכת – הכוונה היא שהכוח, מששוחרר, האפקט שלו נמשך זמן ארוך יחסית.
משתנה – הכוונה היא שכמות הכוח וכיוונו יכולים להשתנות תוך כדי שחרורו.
תהליכי האחסון והשחרור חד הם – אין ביניהם נקודות הפרדה מובחנות.
צורת פולס – החדירה של הכוח צרה ועמוקה, כמו פולס.

מילות המפתח בשימוש ב"ניי ג'ינג" הם: היכולת להשתנות, תנועות סמויות, והסתרה.

אימון ניי ג'ינג פירושו פיתוח של כישורים מעודנים ומשוכללים יותר. ניי ג'ינג הוא יותר אודות היחסי מאשר אודות המוחלט. משמעותו היא יותר בכיוון של כיצד לשלוט ולהשתמש בכוח שלנו. רוב הכישורים הגבוהים בטאי צ'י נובעים מסוג זה של לימוד.

דוגמאות ל"ניי ג'ינג"

Chang Jing – Long Force
תנועת ה"ג'ינג" השכיחה ביותר. מתפתחת מכף הרגל האחורית ועוברת את כל הגוף בדרך לכף היד. לכן נקראת ארוכה כי מסלולה של האנרגיה, ארוך. רואים סוג זה של כוח ב"פושינג הנדס" כאשר אחד מבני הזוג משתמש בו ודוחף את שותפו בתנועה ארוכה, עוקר אותו מהקרקע דרך המרכז. לכן כוח זה נקרא גם "uprooting".

Cheng Jing – Sinking Force
היכולת לשחרר את משקל הגוף מטה, לשקוע ולהיצמד לקרקע (rooting). כוח זה ניכר כשמנסים לדחוף את בן הזוג ואילו הוא לא מש ממקומו.

Nian Jing – Sticking Force
התנועה נצמדת אל בן הזוג דרך נקודת המגע ביניהם, דבקה ועוקבת אחריו כדי "לשמוע" את האנרגיה שלו ולהתחקות אחר כוונתו, בלי לשבור את הקשר ובלי להיאבק או להפעיל כוח. בנקודת המגע כמעט ואין תנועה.

הג'ינג המושלם – The Perfect Jing

"ווי ג'ינג" הנו יאנג – גלוי לעין. אך היאנג אף פעם אינו אינו יאנג מלא אלא יש בו לפחות גרעין של יין. שילוב זה נקרא " "Zhong Rou" – הקשה המכיל את הרך.

"ניי ג'ינג" הנו יין – נסתר מהעין. אך גם היין אף פעם אינו מלא אלא יש בו לפחות גרעין של יאנג. שילוב זה נקרא " "Rou Zhong" – הרך המכיל את הקשה.

"ניי ג'ינג" ו"ווי ג'ינג" משלימים אחד את השני. כך גם בלחימה. אין זה נכון להתעלם מאחד מהם במשך הלימוד. לכל סוג של "ג'ינג" יש את המאפיינים שלו, יתרונותיו וחסרונותיו. במשך הלימוד עלינו לשאוף להבין את כולם, כך שבשעת לחימה נוכל להשתמש בכל אחד מהם באופן הנכון על פי עקרונות הטאי צ'י.