ירצו יאכלו…
גם בעל פה, במסגרת המפגשים השבועיים שלנו, וגם בבלוג האישי שלי באתר, אני מנסה לחלוב תגובות מהקוראים על ידי הצגת עמדות, נושאים ואפילו שאלות מפורשות הנוגעות לנושא העניין המשותף שלנו – טאי צ'י. בסך הכול אפשר להכתיר את מאמצי עד כה ככישלון מהדהד. הנמענים מסרבים לנקוט בצעד זה ולהגיב ולו תגובה של הברה אחת. האם השאלה "למה" באמת צריכה להישאל? אני מתאר לעצמי שחלק מהנמענים קורא את המילים, וחלק מהמילים אולי אפילו עושות את שלהן, וכל זה ללא תגובה. כלומר, "ירצו יאכלו – לא ירצו, לא יאכלו".
יהיו כאלה שיאמרו שזה נורמאלי לחלוטין וכי מבחינה סטטיסטית אני לא יכול לצפות למספר תגובות גדול יותר כי אחוז החשיפה של הבלוג לקהל משתמשי הרשת הוא אפסי. זה אמנם נכון, אבל אותי לא באמת מעניין קהל הגולשים ברשת אלא הקהל הזעום ההולך איתי באותה הדרך. לא רק זאת אלא שגם נטלתי על עצמי את היומרה ללכת ולהראות חלק מהדרך עליו אני יכול להצביע. במסגרת תפקידי הצנוע הזה אני חייב להצביע גם על העובדה שטאי צ'י, כדרך ההולכת ומתפתחת ונגלית יותר ויותר ככל שהולכים בה, תלויה באופן מוחלט בנכונות לאינטראקציה – בפעולת והתרחשות הגומלין שבינינו לבין התנועה, בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין הסביבה… הכול שייך, הכול אחד הוא ואנו ביטויים של אותה אחדות. התגובה אינה אלא ביטוי לאותו חופש ולאותה אינטראקציה.
שמוליק שלום.
כתלמיד מתחיל לא רציתי לקפוץ ולהגיב כי מי אני לעומת הוותיקים אבל משהבנתי את המצב אשתדל להגיב יותר.
רפי.
נ.ב.-אל תחמיר עם עצמך,מעטים קמים ועושים מעשה.
שמוליק , לכתבה זאת מצאתי ציטוט מפי מהטמה גנדי שמתאימה לעניין
"כל מה שתעשה בחיים, יהיה חסר חשיבות. אך חשוב מאוד שתעשה אותו, כי איש לא יעשה אותו מלבדך."
עם סייג קטן
מה שאתה עושה יש לו חשיבות לתלמידים רבים.
ציטוט נהדר, והנה לשמוליק סייג קטן משלי:
אני הייתי אומרת – כי איש לא יעשה אותו כמוך
שמוליק, תרשה לי לא להסכים איתך לגבי "כישלון מהדהד" . אני מגיבה, כי מילותיך מהדהדות בי. אני מגיבה כי אני מרגישה בטוח להגיב. אני מגיבה, כי אני מודעת לכוח המילים ולכוח הכתיבה. אני מגיבה, כי זה המקום היחיד שבו אני יכולה לדבר ולכתוב על טאי צ'י ולנסות ללמוד ולהבין מהי דרך שבה אני צועדת מספר שנים. אולי, במספרים הגדולים, זה נראה ככישלון מהדהד, אבל לגביי עצם התגובה פה – זה צעד גדול ומשמעותי.