להרגיש בבית
בשעת תרגול טאי צ’י, אחת התחושות שאנו מחפשים אחריה זו תחושה של נינוחות. למרות שאני על הרגליים, נמצא בתנועה, צריך לזכור את התנועות, ליישם את העקרונות… בקיצור, משימות של סופרמן – עדיין אני רוצה “להרגיש בבית”.
“להרגיש בבית” זה לא רעיון או מחשבה אלא תחושה. כשאנו משתמשים במטפורה זו של “להרגיש בבית” אנו מתארים לעצמנו מצב בו אנו, כמו בבית, מרגישים מוגנים ובטוחים ולכן יכולים להיות נינוחים – להוריד חלק כמה שיותר מהמתח הפנימי ולהפקיר עצמנו למצב של מנוחה ורגיעה. כמו, למשל, להתפרקד על כורסה, לעצום עיניים, לשתות משקה טעים, לשוחח עם בני משפחה או חברים, לצפות בסרט…).
להתפרקד על כורסה זה אומר להפקיר חלק ממשקל גופי בידי הכורסה עצמה. היא זו שתומכת בי ואילו אני… נח.
כאשר אני מתרגל אני בתנועה מתמדת – נע בזרימה בלתי פוסקת, ואף על פי כן אני גם נח. זה מה שנקרא “מנוחה בתוך התנועה”. את המנוחה אני מוצא ממש כמו על הכורסה, על ידי כך שאני משחרר את משקל גופי ונותן לכורסה/אדמה לתמוך בי.
את התמיכה אני מגלה ב”תחנות” בעזרתן אנו לומדים את התנועה. התחנות הללו מרבעות (מלשון להפוך לריבוע) את התנועה הרצופה והמעגלית ויוצרות בה הפוגות או זוויות. אלה התחנות השומרות על הנפח והקואורדינאטות של התנועה, אלה התחנות מהן אני יוצא לאפליקציות, ואלה התחנות בהן אני נח – משחרר את משקל גופי כמה שיותר לתוך רגל הבסיס ונותן לאדמה להשתלח אל הקודקוד.
