מדוע אני מתרגל טאי צ’י
או קיי. הקלקתי על הלינק והנה אני כאן.
או קיי, אז מה יש לנו? העיניים רצות על המשך השורה והאני הקטן שבי סורק את התוכן במהירות ובמיומנות, שולח סימני שאלה אל עצמו – האם יש לי סיבה להמשיך לקרוא? האם צפוי פה משהו מעניין? כלב הסקי חופר ומוציא אנשים מהשלג? ישראלי מגדף דייל במטוס? לא! טקסט בעיקר. תמונה קטנה שאינה מספקת. מה זה? מה כתוב פה? “מדוע אני מתרגל טאי צ’י?” שלום ותודה, ללינק הבא, לזה קוראים גלישה. ואני בכלל לא מתרגל טאי צ’י. אבל רגע, בעצם אני כן. נכון אני מתרגל, לפחות משתדל, מידי פעם, כן. ואז מה? יש בעיה? אני חייב למישהו דיווח למה ומה? רוצה – אתרגל, לא רוצה – לא אתרגל. את מי זה מעניין? אני עושה את מה שטוב לי. נקודה.
ועכשיו, אחרי שהבהרתי מי כאן הבוס, מזווית העין, אני מציץ לשורה הבאה: “מתי בפעם האחרונה עצרת רגע, לקחת צעד אחורה ושאלת את עצמך שאלה זו בכנות וגם ניסית לענות עליה?”
מגוחך אמתי, מתי בפעם האחרונה? לא זוכר… זה גם לא רלוונטי. אני מתרגל כי זה עושה לי טוב. אם זה לא היה עושה לי טוב, תהיה בטוח, לא היית רואה אותי כאן שנייה אחת מיותרת…
עם האצבע על העכבר, מוכן למילוט, אני בכל זאת מציץ על המשך הטקסט: “אז התשובה שלך היא “זה עושה לי טוב”. אבל, הרי יש דברים רבים ש”עושים טוב”. זה לא ייחודי לטאי צ’י. אם טרחת ולמדת את הקאטה, ואתה בא לשיעורים ומתרגל באופן עצמאי – בקיצור משקיע משאבים לא מעטים בעסק הזה, “עושה לי טוב” זו תשובה לא מספקת. גם ארוחה טובה עושה לי “טוב” מה מייחד את ה”טוב” של הטאי צ’י? ובנוסף לכך, אם תרגול “עושה לך טוב” ואתה מרוצה מה”טוב” הזה, אתה יכול פשוט להמשיך ולתרגל. איזה סיבה יש לך להמשיך וללמוד אם כל מה שאתה רוצה זה עוד מאותו ה”טוב”? הרי את זה יש לך כבר”.
