הצורך שלי הדרך שלי

כשאני עומד על דרך הטאי צ'י, מה אני רואה לפני? כמה רחוק אני רואה?

בכל קורס לכתיבה שיווקית מלמדים אותנו כי הדבר החשוב ביותר במלאכת השיווק הוא לזהות את ה"כאב" של הלקוח. כלומר – לאתר מהו הדבר שהלקוח באמת ובתמים זקוק לו ושאם נציע לו אותו, ייאורו עיניו והוא מיד ישלח ידו לחתימה.

יישומו של רעיון זה אינו פשוט. לעתים קרובות ה"כאב" של הלקוח אינו קשור כלל לתועלת המידית שהוא עשוי להפיק ממוצר זה או אחר אלא טמון במשמעויות הנפשיות והרגשיות המתלוות לשימוש במוצר.
אם כך, כיצד יכולים אנו לרדת לנבכי נפשו של הלקוח ולאתר את "כאבו"?
זו הסיבה שחברות מסחריות מוציאות הון עתק על מחקרי שוק ומערכות חיזוי ועיבוד נתונים האמורים להציע תשובות כמה שיותר מדויקות לשאלה זו. ועדיין, ברוב המקרים, הצלחתה של נוסחה שיווקית זו או אחרת היא תוצאה של ניסוי וטעייה – יש שהיא עובדת ויש שלא.

ואנו, האנשים המקדישים מזמננו ללמוד ותרגול טאי צ'י ואמנויות לחימה סיניות… 
מהו ה"כאב" שלנו שהתרגול שלנו עונה עליו. האם יש לנו בכלל "כאב" כזה? ? אנו שמקדישים משאבים לא מבוטלים וגם שואפים להתקדם ולהשתכלל באמנות שלנו. מה מניע אותנו?

שאלה זו כבר העלתי לא פעם ובכל זאת אני לא יכול להימנע מלעלות אותה שוב, מפני שהתשובה עליה יכולה לשנות את כל הטאי צ'י שלי.

ברגע שיש לי מושג, אפילו מעורפל, מה המטרה שלי – מה אני רוצה לראות בהמשך הדרך… משנה הדבר לחלוטין את הדרך עצמה, ואת מידת חשיבותם של הפרטים הממלאים אותה.