אז מה זה בעצם טאי צ'י?
האם זה שוב הסיפור הישן על ארבעת העיוורים הממששים פיל? אחד ממשש את הרגל, שני את החדק, שלישי את הזנב… כל אחד רואה את אשר לפניו וצודק מנקודת מישושו הוא:
אחד אומר – טאי צ'י זה סוג של התעמלות רכה. שני אומר – חלק בלתי נפרד מהרפואה הסינית. שלישי – סוג של מדיטציה בהליכה. רביעי טוען שאין הטאי צ'י אלא אמנות לחימה והחמישי – ביטוי של הפילוסופיה הסינית.
אז כמו הרבי מהסיפור היהודי שאומר: אתה צודק ואתה צודק וגם אתה צודק. אז מה? כולם צודקים?
הפיל גדול ומקרוב קשה לנו לראות את כללותו אלא רק את מה שניצב לנו מול העיניים. אם ניקח כמה צעדים לאחור, נראה כבר תמונה אחרת לגמרי.
כמו למשל – סמל הטאי צ'י – חציו שחור חציו לבן. גם הוא סוג של פיל. אבל על הנייר הפיל הזה מספיק קטן כדי לאפשר לנו לראות ולהעריך את מעגל השלימות בו חובקים השחור והלבן במדויק אחד את השני.
אך אם נקרב את האף אל המעגל עוד ועוד, לא נראה כבר את השלימות הזו אלא איזשהו כתם שחור או לבן או צירוף כלשהו שלהם.
סמל הטאי צ'י מציג בפנינו את השלם. ולחוות את השלם הינו מעבר ליכולת המעשית שלנו. האם יכולים אנו לראות את היום ואת הלילה יחד? חורף וקיץ בעת ובעונה אחת? סוף והתחלה בו זמנית?
על ידי תרגול טאי צ'י אנו עוברים שלב אחר שלב דרך מעגל השלמות בתוך המגבלות שלנו – דקה אחר דקה, מנח אחר מנח, עד שאנו מכילים את כולו.
תנועת הטאי צ'י בנויה מרצף מקטעים או מנחים (Postures) המתארים, כל אחד מהם, יחס שונה של אפשרויות, של צירופים בין השחור ללבן.
אם כך, מה זה טאי צ'י?
טאי צ'י זה התורה המעשית של הכול.
מודל של שלמות אליו אנו יכולים להצטרף ולעבור דרכו בפועל.
בשלימות אין מצב של עודף או חוסר, שבח או תלונה. כל דבר נמצא בדיוק מקום הנכון, בזמן הנכון ובמינון הנכון.
