[vc_row][vc_column][vc_column_text]

שבוע 5 – מקום של כבוד

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_single_image image="1082" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="5641" img_size="large" alignment="center" style="vc_box_rounded"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]

"שלוש משאלות ניתנו לו לאורך חייו ולכאורה היה אסיר תודה על כל אחת ואחת מהם. הראשונה ניתנה לו מידי דודו ערב גיוסו "זה מחפיר ללכת לשירות צבאי בגיל כה צעיר, בו הפוטנציאל השכלי נמצא בשיאו." אמר. "סמוך עלי. אני אסדר לך שחרור מהיר. זה יעלה לי אבל אתן לך כל מה שדרוש. בשביל מה יש משפחה? כשתתחיל לעבוד ולהשתכר, תחזיר לי הכול." המשאלה השנייה הוענקה לו מידי ארוסתו לשעבר שאמרה לו: "עם ראש כמו שלך אין סיבה שתתאמץ כל כך. אני אדבר עם אבא והוא יבנה לך תפקיד אצלו בחברה. אין לו הרבה אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם". השלישית הוטלה לחיקו זה עתה כשיצא אל המרפסת האין סופית של הסוויטה הנשיאותית במלון. הרוח הצמידה את כותונת המשי השחורה אל עורו ולחצה עליו לחזור אחורה, אך הוא סרב. בנחישות התקרב אל המעקה ונעץ מבט בים האורות שלרגליו. על גבי הרוח הבחין בשמץ של ריח מתקתק ומעופש, אולי מערימות האשפה שעטפו את העיר מצפון. הוא הניח את הבורבון על המעקה, לקח נשימה עמוקה, טיפס ועצם את עיניו.

מ. מאגו

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_single_image image="434" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][/vc_row]