שבוע 12 – חולי ובריאות
שלום לכולם. אני ג’ונה ובאתי לכאן כדי לדבר אתכם בנושא של העצמה אישית. אני רוצה לנסות ולתת לכם מבט נוסף ובריא יותר על החיים.
חלק מכם בודאי אומר לעצמו: “אני מספיק בריא. אני לא צריך את הקשקושים של המרצה הזאת”.
יכול להיות. האמת, אם אתם מרוצים מהדרך בה אתם מתפקדים, אתם ממש לא צריכים את ההרצאה הזו. אבל, עם יד על הלב, כמה מכם מרוצים ממה שיש להם? מהמשכורת, מהתפקיד, מהמעמד המקצועי והחברתי?
אז בואו ולא נמהר לצאת בהצהרות שאין להם בסיס. עוד לא נולד האדם שלא ביקש עוד.
אני רוצה בתחילה לספר לכם קצת על עצמי, כדי שתבינו מה אני יכולה להציע לכם. גם אני, כמוכם, עבדתי פעם בחברה גדולה, בורג קטן בתוך מכונה גדולה. הייתי מגיעה למשרד, מכינה לבוס שלי קפה, עוברת על הדואר, קובעת פגישות, המשכורת הייתה סבירה, היה לאן להתקדם…
אז מה היה חסר במשוואה הזו? שמחת חיים, זה מה שהיה חסר. קמתי כל בוקר לעבודה, מפני שקמתי לעבודה, אבל בלי שום שמחה. ושמחה הרי זה טעם החיים.
את רוב היום הייתי מעבירה בשיחות בטלפון. שם מצאתי שמחת חיים. חברים היו מתקשרים אלי ללא הרף. היו לי מאות אנשי קשר. הייתה לי אוזן קשבת וידעתי למצוא מענה לכל אחד ואחד. מבחינתי זו הייתה יכולה להיות העבודה שלי. לבוס שלי לא היה אכפת, כל עוד ביצעתי את משימותיי במשרד ללא פגם.
פעם אחת הסתכל עלי ואמר: “אם היית יכולה לעשות כסף מדיבורים, היית היום אישה עשירה.”
הסתכלתי עליו כאילו הוא הוריד לי פטיש על הראש. לא יכולתי לזוז. הבנתי עד כמה שהוא צודק!
מ. מאגו
