שבוע 15 – גדול וקטן

משראה את ההתקהלות, קפא על מקומו והביט במהירות ימינה ושמאלה כארנב מבוהל. על פניו חלפו בריצה אזרחים משולהבים, צורחים לעברו במלוא גרונם לפנות להם דרך ולא להפריע. עמד ממוסמר על מקומו, הביט ימינה ושמאלה ולא מצא מוצא. גם למעלה הביט אך ראה רק דגלון תועה תלוי על חוטי החשמל.

מכונית עצרה לידו בחריקה ושני בחורים חסונים יצאו ממנה, התנפלו עליו בלי לומר דבר, כופפו את זרועותיו לאחור ודחפו אותו בגסות למושב האחורי. המכונית הפליגה לדרכה. מימין ומשמאל אזרחים עוברי אורח המשיכו לרוץ לדרכם באין מפריע.

האיש במדים שלידו רכן אליו ולחש באוזנו באיטיות מכוונת: " אף אחד לא מאשים אותך. אני יודע שניצלו אותך. עשו בך שימוש מחפיר. הבטיחו לך הבטחות שווא מכאן ועד להודעה חדשה. אבל אתה רק אבן אחת קטנה בתוך המזימה הגדולה. אבן תמיד אפשר להשליך ולמצוא אחרת. אתה לא אשם. אלפי אנשים נפלו בפח כמוך. אבנים מפוזרות שאספו והניחו אותם יחד, אחת ליד השנייה. אתם בסך הכול מתרגלים צ'י גונג. כל אחד צריך לדאוג לעצמו, זה מה שמספרים לכם ואתם מאמינים. איבדתם את האמון במפלגה ובמדינה. כולכם אגואיסטים שדואגים לעצמם ומוכנים להאמין בכל. אתה לא אשם. אני רוצה לגלות את הפושעים האחראים ואז תוכל אתה ללכת הביתה בשלום."

הוא המשיך לשבת קפוא על השרפרף כאילו לא שמע דבר. אצבעותיו חפרו לתוך העץ הגס והוא הכין עצמו לכל. 

"אני מבין" נאנח האיש במדים "אתה רוצה את הדרך הקשה".

"בוא ואשאל פעם נוספת. האם אתה מתרגל צ'י גונג?

 מ. מאגו