[vc_row css=".vc_custom_1411130136757{margin-top: 50px !important;}"][vc_column width="1/1"][vc_column_text]
שבוע 16 – לעשות
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_single_image image="2330" alignment="center" border_color="grey" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="2333" alignment="center" border_color="grey" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]
"בתחילה היה כאב הראש תוקף אותה רק בסיום המשמרת, כאשר הייתה מגיחה אל אוויר הערב הקריר עם עוד אלפי ראשים כמוה שנעו בקצב אחיד אל עבר תחנת הרכבת. ההליכה אמנם ארכה כחצי שעה, אך היא שמחה על ההזדמנות לצעוד באוויר הצח טרם תדחס לשעה נוספת בקרון המחניק.
בימים האחרונים היה כאב הראש מופיע כבר בשעות הצהריים, אך היא התעלמה ממנו כמיטב יכולתה. היא ידעה לפרש אותו אך לא הייתה מוכנה למסקנות הנובעות מכך. היבבה הבלתי פוסקת של מאות מכונות תפירה חשמליות, ההמיה של מכונות הגזירה, האיחוי, ההידוק… האוויר הממוחזר שהיה רווי סיבי בד זעירים ובלתי נראים באור הפלורוסנטי הדל שחנקו את ניסיונותיהם של מאות תופרות ללגום עוד אויר מעבר למוקצב להם. הלחץ לעמוד במכסה ויהי מה. מאגר הנשים הצעירות הבלתי נדלה שהיה מוכן לשבת יום שלם לפני מכונות התפירה…
את ארוחת הצהריים היו אוכלות על המכונה. ההנהלה החליטה שזול יותר לתת לתופרות ללכלך קצת את הבד מאשר לשנע אותן לחדר האוכל ולבזבז דקות עבודה יקרות. היא נברה בין גרגרי האורז הקר, חפשה תשובה, אך העלתה חרס בידה.
מ. מאגו
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
סיפור יפה