[vc_row css=".vc_custom_1412444504729{margin-top: 60px !important;}"][vc_column width="1/1"][vc_column_text]
שבוע 17 – מחשבה צלולה
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_single_image image="2550" alignment="center" border_color="grey" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="2553" alignment="center" border_color="grey" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]
נזכר לפתע כי בהיותו בכלא, הצליח לעצור את הזמן. בהתחלה רק לכמה דקות, אולי שניות, קשה לומר. בהתחלה גם לא הבין שהזמן נעצר, רק שם לב, יום אחד, שהמולת הכדור-עף של בלוק חמש נמשכת כבר הרבה מעבר לעשרים דקות. זה היה דבר לא רגיל. זרועות השעון שלטו באופן מוחלט בחיי האסירים וכל דקה נספרה במדויק. דקת מקלחת הייתה שווה חמש דקות קנטינה ואילו דקת ספריה נמכרה כבר בכסף מלא.
הרבה מעבר לעשרים דקות… זה היה מפליא, אבל יותר מדהימה הייתה העובדה שלפתע הסתבר לו כי כל האגף שלו ריק מיושביו וכי הוא היחיד שנשאר בתאו וכי דלתות התא, כנראה, כבר נפתחו ושבו ונסגרו וכל זה בלי שיבחין בכך. הוא ניגש לדלת בתדהמה. נעול! איך יכול להיות שמאתיים איש צעדו החוצה בהמולה הרגילה, בלי שהוא יבחין בכך? האם יתכן כי מוחו מתערער?
בלי לשים לב חזר לצעוד על גבי המעגל הבהיר שהתהווה על ריצפת הבטון המטונפת אלא שהפעם החליט לנוע בכיוון ההפוך.
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_single_image image="434" alignment="center" border_color="grey" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][/vc_row]
