שבוע 23 – איפוק

מרגע שראה את התינוקת והניח לעיניו לשוטט במעלה השמיכה הלבנה שארזה אותה כמתנת חג, אל עבר פניה הוורדרדים, ידע שגורלו נגזר. הוא לא יחליף אותה. לא שהציעו לו עסקה כלשהי, בוודאי שלא, אבל יכול היה לצפות, לאור מעמדו, כי יהיה מי שירצה לדבר אתו על "הסידורים הדרושים". אילו רק היה מעט יותר מאופק ומשוחח עם בית החולים בטלפון, יתכן והכול היה נגמר אחרת. אבל הוא לא יכול היה להתאפק. חייב היה לראות כל זאת במו עיניו. ומרגע שראה, נפגע.

 מששבו הביתה מבית החולים נאספו החברים והשכנים וקבלו אותם במחיאות כפיים. אדם בדרגתו השמח על בת שזה עתה נולדה הרי אין זה דבר שכיח כלל וכלל, והעיד טוב יותר מאלף עדים על פתיחותו וגישתו הליברלית. כולם מיהרו ללחוץ את ידו ולטלטל אותה היטב כדי להביע את הערכתם.

 רק מששככה המהומה והוא נותר לבדו עם אשתו האוחזת בחוזקה בתינוקת הוורדרדה מצמידה אותה אל חזה ובעיניה עדיין אימה, החלה ההבנה לחלחל אט אט לראשו. על כל תכניותיו להשתנות – לא חוגי חתירה ואמנויות לחימה אלא בלט וכתיבה תמה. הוא הטיח בכוח את כדור הרגל שאחז בידו בקיר שממול ורק בחסדו של המזל העיוור לא פגע באגרטל ג'י הונג יקר ערך שהתנדנד על מעמדו ולבסוף שב והתייצב.

 מיד חזר וגזר על עצמו איפוק. הוא יתמודד עם הגורל המיועד לו ויחכה לשעה הנכונה. שעה נכונה למה? זאת לא ידע, אך האמין שהשעה הנכונה תציג עצמה בפניו על תכולתה.

 מ. מאגו