שבוע 26 – מקומו של הים

[vc_row][vc_column width="1/1"][vc_column_text css=".vc_custom_1424361789598{margin-top: 60px !important;}"]

שבוע 26 – מקומו של הים

[/vc_column_text][vc_single_image image="3383" alignment="center" border_color="grey" img_link_large="" img_link_target="_self" img_size="full" css=".vc_custom_1424361799815{margin-top: 30px !important;}"][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="3386" alignment="center" border_color="grey" img_link_large="" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]

שלושה קבצנים חלקו ביניהם את כיכר העיר.

הראשון התמקם בצל הדלתות הכפולות שבמרומי המדרגות הרחבות שהובילו לאולם בית העירייה. זקוף ישב על מקומו וקיבל את קהל הבאים בדממה ביקורתית ועיניים זועפות. מבט מיוחד היה שמור עמו לכל מי שהעז להתעלם ממנו ומקערתו. לקראת ערב היה אורז את מיטלטליו וחוזר לביתו עם קערה מלאה מטבעות אמנם, אך רובם בעלי ערך פחות.

הקבצן השני קבע מושבו לרגלי המדרגות, בצד הברכה ששני דרקוני אבן שקדו למלא אותה ללא הרף מים צוננים. רבים מהבאים היו עוצרים לידה לפוש מעט, טרם יחלו להעפיל אל עבר שדה הקרב של הבירוקרטיה. עם ערב היה חוזר אל ביתו כשקערתו מלאה, רק למחצה אמנם, אך ערך המטבעות היה נאה.

הקבצן השלישי התנחל לצד הכיכר, סמוך למגרש המשחקים. הקהל הנוהר אל ההיכל לא שעה אליו במיוחד, אך הדבר לא העכיר את רוחו כלל. הוא היה מקבל את העוברים על פניו בחיוך ושמר על סבר פנים יפות גם אם לא שמטו מטבע אל קערתו.
באותה מידה היה מברך את קהל האמהות הצעירות והזאטוטים שהיו באים לנפוש בגן. הוא כבר ידע בעל פה את שמות רוב הילדים. אלה חבבו אותו, והאמהות התבוננו בו בעין טובה. לעת ערב היה חוזר לביתו כשבקערתו מטבעות ספורות בלבד, אך סלו מלא כל טוב – מאפים, תבשילים, מרקחות, ומגדנות שהאמהות הצעירות היו שומטות בחשאי אל תוך צרורו.
כשהיה מגיע לביתו היה מתקבל בשמחה על ידי בני ביתו, וזרם החברים שסרו לשתות תה אצל שולחנו לא פסק.

מ. מאגו

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/1"][vc_single_image image="434" alignment="center" border_color="grey" img_link_large="" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][/vc_row]