שבוע 27 – השולט האמיתי

מר פינג היה שופט שהטיל חיתתו על הכול, נאשמים, פקידים, ושוטרים כאחד. שמו הלך לפניו בשל היעילות והמהירות בה נערכו המשפטים אותם היה מנהל. היו מספרים עליו כי דרכו הייתה לאמוד במבטו את הנאשם, בעוד זה עושה דרכו אל דוכן הנאשמים, ועוד לפני שהספיק הלה לתפוס את מקומו וכבר דינו היה נחרץ. משהיה הנאשם נושא מבטו מעלה, היה נתקל באגודלו של פינג מטלטל מול עיניו ימינה ושמאלה בעודו נשאל אם יש לו מה להוסיף.
השופט פינג נהג לומר: “הנחרצות שלי נותנת לנאשם את התחושה כי האל עצמו גוזר את דינו, ולפיכך מקבל הוא את הדין באהבה.”

למרות, שררתו או בשלה, העסיק פינג שלושה שומרים בשכר שליוו אותו בכל אשר הלך.
בערב ראש השנה אחד, בעודו צועד מבוסם קלות חזרה אל ביתו, התנפלו עליהם קבוצה של עוטי מסיכות, אזקו את שומרי הראש והבריחו את נושאי הפנסים. אז ניגש אל פינג הצנום שבחבורה, הסיר את מסכתו ואמר: “אתה בודאי לא זוכר אותי מכל האנשים הרבים ששלחת לבית האסורים, אבל עכשיו תזכור אותי ללא ספק” ובסיימו את דבריו תפס את יד ימינו של פינג ובאבחת סכין כרת את אגודלו.
פינג פרץ בצווחות אימים בראותו את הדם פורץ מכף ידו. הוא נפל לרגלי השודד והתחנן על חייו בהבטיחו להטיב עימו כהנה וכהנה. השודד התבונן בו ואמר: איני רוצה לא את חייך ולא את כספך. רק את האגודל הזה שבקלות כה רבה היה מיטלטל לו ימינה ושמאלה”.

מ. מאגו