שבוע 28 – הדרך

מידי יום שישי בבוקר היה לובש את מכנסי הג’ינס, נועל את נעלי הסניקרס הישנות ועושה דרכו אל המוסך הישן שמאחורי הבית. לאיטו היה מסיר את המנעול ששמר יחד את שערי העץ המרקיבים ופותח אותם לרווחה, בזהירות, נשמר שלא יתפרקו תחת ידיו. לאחר מכן היה נכנס פנימה, מסיר את הכיסוי ממכונית הלאדה העתיקה, פותח את דלת הנהג בחריקה, מתיישב מאחורי ההגה, וצופה בעד החלון הקדמי אל דרך העפר הנמשכת מהמוסך ומוליכה לעבר הכביש הראשי.

זה היה מנהגו מאז בחרותו. אז שטפה רוח המהפכה את הארץ. בעלי אדמות הולקו, גולגלו בזפת ובנוצות, והושארו לסיים את חייהם כאחרון הקבצנים. על אביו שלו חסו תושבי הכפר. איש נדיב וישר היה, ולכן העלימו את קיומו מהמשמרות ונתנו לו לגדל את בנו היחיד בשלווה יחסית עד יום מותו.

עכשיו כבר היו מכוניות רבות שוטפות את הכבישים, וממקום מושבו, מאחורי ההגה, יכול היה לשמוע את המייתם המונוטונית על גבי הדרך המהירה.

 מ. מאגו