שבוע 35 – אתה וזולתך

מאו הקצב אהב את התיאטרון עד מאד. הוא היה עוקב בקפדנות אחר לוח ההופעות ולא הרשה לעצמו להחמיץ ולו הצגה אחת. הוא לא היה משכיל גדול ובאופן כללי נטה לצד הפחות כבד של החיים. אך התיאטרון שבה את ליבו. הוא אהב את התלבושות הססגוניות ואת המחוות הגדולות של השחקנים. באולם, בזמן ההצגה, הפריע לשכניו, לא אחת, בסדרת חרחורים ונחרות קלות, אך משירד המסך היו מחיאות כפיו מהדהדות כרעם תחת התקרה המקושטת.
עם שוך מחיאות הכפיים היה ממהר תמיד אל מאחורי הקלעים להודות לשחקנים על מאמציהם. אך שעה שרוב האזרחים צבאו על חדריהם של כוכבי ההצגה, היה מאו עושה דרכו לחדרים הקטנים והמרוחקים, שם טרחו שחקני המשנה להסיר את האיפור הכבד. הוא היה ניגש מאחד לאחד, מבלי לפסוח על איש, לוחץ ידיים ומוסר את דברי הערכתו ותודתו.
מששאלו אותו, כבדרך אגב, מדוע אינו מודה גם לכוכבי ההצגה, ענה: "מניסיוני, קשה עד בלתי אפשרי להשביע את רצונם של לקוחות שבעים."

 מ. מאגו