[vc_row css=".vc_custom_1436977028059{margin-top: 60px !important;}"][vc_column][vc_column_text]
שבוע 36 – אגירה מרובה
[/vc_column_text][vc_single_image image="4115" img_size="full" alignment="center" css=".vc_custom_1436977185441{padding-top: 35px !important;}"][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="4121" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]
"בצעירותי האמנתי שהדרך הנכונה חייבת לעבור דרך הבריגאדה" סח לי פונג הגלב שעה שהקציף במרץ את זקני. "אז לא הייתה לי שאיפה נעלה יותר מאשר לשרת בצבא העם. האמנתי שזו הדרך הנכונה להסתדר בחיים. התגייסתי והשתדלתי להיות חייל טוב. הציבו אותי תחת פיקודו הישיר של מפקד המחוז לו פן. תפקידנו היה לחפש, לאתר ולהחרים דירות שרד של פקידי ממשל לשעבר במטרה להפוך אותם לקומונות אגראריות.
משהיינו נכנסים לדירה, היה לו פן הולך בראש, חוטמו נטוי קדימה ועיניו בולשות ונוקבות את הקירות. לאחר שהיה סובב בדירה פעם ופעמיים, היה מצביע על מקום מסוים, ארון, כיור, אסלה… ואנו היינו מסתערים עם מקושים ומעדרים, חופרים ושולפים את הפרס. לא היה פעם אחת שהעלינו חרס. יום אחד הורה לנו לחפור אל תוך קרקעית האח ואכן מתוך הרמץ החם עדיין, העלינו חבילה קשורה של יריעות אסבסט ובתוכן זהב ותכשיטים עטופים היטב. איש לא היה מעלה על דעתו לחפש במקום כזה חוץ מלו פן – שועל זקן וחמדן.
יום אחד נכנסנו לדירתו לשעבר של שינג לי שנחשב, בזמנו, לאדם העשיר במחוז. התחלנו לחפור במקום שלו פן הצביע עליו אך לא מצאנו דבר. לו פן מצמץ בעיניו והצביע על מקום אחר אך גם זה אכזב. חפרנו במצוותו עוד ועוד בכל מקום אפשרי בדירה אך לא מצאנו דבר. לו פן יצא מכליו. הוא לקח את המעדר והתחיל להלום על הקירות והרהיטים ללא הבחנה, שבר רהיטים, קרע ציורים וניתץ כדים. תוך זמן קצר הפך החדר המפואר לתל חורבות. רק משנרגע, הבחין לו פן בגנרל צבא העם מינג שו עומד בפתח החדר בפה פעור, ידיו על מותניו. הגנרל, כך הסתבר, הקדים והחרים את הדירה שבוע קודם לכן וקבע בה את מושבו. מיד לאחר מכן הועמד לו פן לדין באשמת וונדליזם, ונשלח לשנתיים של חינוך מחדש."
מ. מאגו
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_single_image image="434" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][/vc_row]
