שבוע 38 – מטמון
"שורות שורות של כרוב מילאו את האופק. בכל אשר הביט, שורות שורות של כרוב. האוויר הוריק מריח חריף של כרוב. הריח חדר אל בין סדקי גופו והפך להיות חלק מהאדם שבו. אדם בריח כרוב. הוא ירק אל בין השורות ופנה לחזור אל הבקתה.
גידול האורז הוגבל בשל מכסות המים. גיסו שכנע אותו לזרוע פרגים, ואכן במשך מספר שנים ראה ברכה בעמלו, עד שבשנה שעברה הגיעו סוכני הממשלה ובלי מילה שרפו את כל היבול. בלית ברירה פנה לקומונה. במחסנים נותרו רק זרעי כרוב. שקים על גבי שקים של זרעי כרוב מלאו את המחסן. ערמות ערמות של שקים שמצאו את מנוחתם האחרונה במחסני הקומונה.
הוא טרק את הדלת מאחוריו והעלה אור במנורת החשמל החשופה שהשתלשלה מהתקרה, פיזר קומץ עלי תה בקנקן ומילא אותו מים רותחים. על השולחן הניח ספלון יחיד. זוגתו נפטרה כבר לפני שנים, ובנו היחיד עשה חיל בעיר הבירה וכבר חלף זמן רב מאד מאז ביקר במחוז. רק הוא לבדו אל השולחן. הוא וקנקן התה. הוציא ממגרת השולחן עיפרון מחודד, מחברת נקייה, וספרון דק: "מתמטיקה לכיתה ח'".
מ. מאגו
האישה כבר לא מציקה?? כלומר כמו שיש בית ובריאות ויבול וילד גדל ומתחתן וכו' וכו' ככה יש אישה מציקה. חלק טבעי במעגל החיים. וואלה. ואני לא ידעתי..
לקרוא ,לחזור ולקרוא, להכנס לנעליים -הדכאון בהתגלמותו.מצד שני אם נסתכל על הנתונים בלבד.
בית וקורת גג יש ,הבנאדם בריא עובד מה שזורע מצליח היבול טוב,הקומונה עוזרת,האשה כבר לא מציקה ,הילד גדל עצמאי מצליח עוד מעט יתחתן יהיו נכדים-מה עוד צריך.
הכל שאלה של נקודת מבט-על מה אתה מסתכל בחיים-על מה שיש או על מה שאין.
אם מסתכלים על מה שאין-אף פעם לא יהיה טוב -תמיד יהיו דברים שאין.
אם מסתכלים על מה שיש-זה תמיד טוב -זה תמיד יש.
הכל בראש -אין קשר למציאות בכלל,אין קשר כמה יש או כמה אין-הכל איך אתה תופש את העולם.