[vc_row css=".vc_custom_1440590330407{margin-top: 50px !important;}"][vc_column][vc_column_text]
שבוע 39 – היעד
[/vc_column_text][vc_single_image image="4390" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="4392" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]
פרוטה לפרוטה היה משליך את מעותיו למעמקי הכד הגדול בו נהג אביו לשמר את יין השזיפים שלו. ריחו של היין היה ספוג עדיין בדפנות החמר ודגדג את נחיריו בכל פעם שהטיל מטבע חדש. אז היה נתקף בגעגועים לאביו שהלך לעולמו עם בקבוק ביד וחיוך על שפתיו, מנוכר לכל הכישלונות שרפדו את חייו.
אביו היה משכיל אך הטיב להסתיר זאת. בלשון גסה עטה על עצמו מעיל של בורות ורק משנקלע הבקבוק לידו היו משתחררות חרצובות לשונו ומילים צבעוניות היו עושות דרכן אל אוויר העולם כטבעות עשן במאורת האופיום. הוא היה מלהט בהם ביד אמן, בורא עולמות, צבעים, וצורות, אך מאחר והיו ספוגות כולן בריח כבד של יי"ש, לא שעה אליהן איש, למזלו.
תחת כיפת קרח גדולה
טמונים חסדיו של העולם
בקיץ עולה אד מן השקיפות
בחורף נאטם חלון ההזדמנויות
עוד מטבע עשתה דרכה למעמקי הכד. אלסקה הייתה בעיניו המקום הנכון לחיות בו כתחנה האחרונה של חייו.
מ. מאגו
[/vc_column_text][vc_single_image image="434" img_size="full" alignment="center"][/vc_column][/vc_row]
