שבוע 4 – חרדת האושר

יותר משאהבה להתנהל על הבמה אהבה לשבת בחברת מעריציה ולהתבשם בתשומת ליבם. ואכן היה מה להעריץ – היא הייתה יפה כלבנה במלואה. לגבי דידה, זה היה ייעודה, לשמש מוקד להערצה ותשומת לב, ולצורך זה, כך חשבה, אין היא צריכה לעטות את האיפור הכבד של דמות תיאטרלית זו או אחרת אלא די לה בכך שהיא מגלמת בחן את טיבעה האמיתי.
 מבחינה מקצועית היא לא הייתה מאור גדול, כך הסכימה גם היא בליבה, ובכל זאת, לעצם הופעתה על הבמה המוארת הייתה השפעה מאגית שריתקה את כל צופיה.
 שלוש שנות אימונים מפרכים עברו עליה מאז החליטה להקדיש את חייה לתיאטרון, אבל אלה לא היו לשווא. היא הייתה בטוחה בכך. הניסיון שרכשה והתובנות שהיגיעה אליהן ממקור ראשון הבהירו לה הבהר היטב את דרכה של נערה מהפכנית הרוצה למלא תפקיד אמיתי על במת החיים.
 היא הרגישה כמו נמר המצטנף אל הקרקע, מוכן לזינוק המכריע. הדם הלם בעורקיה בגאון, משוחרר מכל עכבות. אם זה מה שהם רוצים, זה מה שהם יקבלו. לפתע שנאה אותם כל כך, עד כדי בחילה.

מ. מאגו