שלוש משאלות ניתנו לו ועד כה התמלאו שתיים מהם באופן מושלם. טרוניה אחת קטנה לא עלתה בו. לכאורה היה חייב להיות אסיר תודה על כל אחת ואחת מהם.
הראשונה התמלאה על ידי דודו ערב גיוסו "זה מחפיר ללכת לשירות צבאי בגיל כה צעיר, בו הפוטנציאל השכלי נמצא בשיאו." אמר. "סמוך עלי. אני אסדר לך שחרור מהיר. זה יעלה לי אבל אתן לך כל מה שדרוש. בשביל מה יש משפחה? כשתתחיל לעבוד ולהשתכר, תחזיר לי הכול."
את המשאלה השנייה הגשימה ארוסתו שאמרה לו: "עם ראש כמו שלך אין סיבה שתתאמץ כל כך. אני אדבר עם אבא והוא יבנה לך תפקיד אצלו בחברה. אין לו הרבה אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם".
מימושה של המשאלה השלישית הוטל לחיקו זה עתה כשיצא אל המרפסת האין סופית של הסוויטה הנשיאותית. הרוח הצמידה את כותונת המשי השחורה אל עורו ודחקה בו לחזור לאחור, אך הוא סרב. בנחישות ניגש אל המעקה ונעץ מבט בים האורות שלרגליו. הוא שאף את הרוח לקרבו ולפתע הבחין בשמץ של ריח ילדות מתקתק ומעופש שנישא מערימות האשפה שעטפו את העיר מצפון. הוא הניח את הכוס על המעקה שלידו והקשיב לקוביות הקרח נוקשות בעדינות אחת לשנייה. לקח נשימה עמוקה, טיפס ועלה על המעקה ועצם את עיניו.

מ. מאגו