[vc_row full_width="" parallax="" parallax_image=""][vc_column width="1/1"][vc_column_text css=".vc_custom_1434448687572{margin-top: 65px !important;}"]
שבוע 34 – הרם והעלוב
[/vc_column_text][vc_single_image image="4048" alignment="center" border_color="grey" img_link_large="" img_link_target="_self" img_size="full" css=".vc_custom_1434448750414{padding-top: 24px !important;}"][/vc_column][/vc_row][vc_row full_width="" parallax="" parallax_image=""][vc_column width="1/4"][vc_single_image image="4051" alignment="center" style="vc_box_rounded" border_color="grey" img_link_large="" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][vc_column width="3/4"][vc_column_text]
הוא גר בקצה העיירה, במקום בו הבתים הלכו ונפרמו כשוליה של חצאית מרופטת. באחד מהם קבע את מושבו. מי הוא ומאין הגיע – לא ידע איש. במהומת השינויים הגדולים קשה היה לדעת מי הוא מי ומה הוא מה. וכעת הוא פשוט היה שם, מודד את הרחובות בנעליו הצבאיות ותחת זרועו חבילה נצחית עטופה נייר חום.
מעולם לא התעכב בבית עסק או בית תה, כך שלאיש לא הייתה הזדמנות אמיתית לתהות על קנקנו. אך מאחר ששב והופיע לעיני הבריות מידי יום ביומו, נפוצו עליו שמועות שונות – החל מאסיר נמלט, עבריין פוליטי שחזר בתשובה, ועד מרגל ממשלתי תחת מסווה.
הייתה זו אשת האופה שהחליטה לקרוע את המסווה מעל פניו, עצרה אותו יום אחד ברחוב, חטפה את צרורו וקרעה אותו לרווחה. שלושה שורשי ג'ינסנג בהירים התגלגלו על המדרכה המאובקת. הוא כרע ואסף אליו את השורשים בעדינות, נטל ממנה בנימוס את נייר האריזה החום, עטף אותם שוב לאט ובקפידה, והמשיך בדרכו.
מ. מאגו
[/vc_column_text][vc_single_image image="434" alignment="center" border_color="grey" img_link_large="" img_link_target="_self" img_size="full"][/vc_column][/vc_row]
