אמנות לחימה סינית

בשל פער תרבותי וחוסר ההבנה של המדייה לא זוכה הטאי צ'י במקום הראוי לו בקטלוג ה"פעילות הגופנית". עדיין שבויים אנו

מהו ה"כאב" שלנו שהתרגול שלנו עונה עליו. האם יש לנו בכלל "כאב" כזה? ? אנו שמקדישים משאבים לא מבוטלים וגם

מה עושים עם העיניים בזמן הקאטה? האם מותר ואפשר לעצום עיניים? האם מסתכלים לאן שהוא? ואם כן, לאן? האם מסתכלים

לשם מה אנו זקוקים לוו ג'י? בדיוק כמו שהאתלט זקוק לאותם רגעים של נשימה עמוקה, ריכוז וגיוס כוחות הגוף והנפש לפני

טסאן טסואן הנו המפתח לאוצר שכל אחד מאתנו צופן בתוכו. זכותו של כל אחד לחשוף אוצר זה ולהשתמש בו. זה

לפנינו שני סיפורים דומים, אודות שני תלמידים של אמנויות לחימה בתקופות שונות בהיסטוריה, אך עם מכנה משותף אחד - מה