טאי צ'י

בשל פער תרבותי וחוסר ההבנה של המדייה לא זוכה הטאי צ'י במקום הראוי לו בקטלוג ה"פעילות הגופנית". עדיין שבויים אנו

טאי צ'י אינו תרגול של ה"מה" אלא של ה"איך". ה"איך" עונה על השאלה איך נוצרת התנועה, איך היא מתארגנת, איך

כן גשקו – לא גשקו? האם ההשתתפות בגשקו היא טפלה ומיותרת ולכן אנו יכולים לוותר עליה בלב שקט או שהיא בכל

מהו ה"כאב" שלנו שהתרגול שלנו עונה עליו. האם יש לנו בכלל "כאב" כזה? ? אנו שמקדישים משאבים לא מבוטלים וגם

מה עושים עם העיניים בזמן הקאטה? האם מותר ואפשר לעצום עיניים? האם מסתכלים לאן שהוא? ואם כן, לאן? האם מסתכלים

לשם מה אנו זקוקים לוו ג'י? בדיוק כמו שהאתלט זקוק לאותם רגעים של נשימה עמוקה, ריכוז וגיוס כוחות הגוף והנפש לפני